היה לי חלום שנתחיל לאפות בבית הספר ושכל תלמיד/ה ידעו להכין את הבסיס במטבח ואולי יותר מזה.

החלום התחיל מקבלות שבת שאני מקיימת כבר מעל עשור בביהס עם תלמידי י”ב בימי שישי והחלות של שבת בעצם הציפו את הרעיון. התלמידים סיפרו שפעם הם היו אופים בגן חלה… ולמה לא עושים את זה בבית הספר? שנים הלכתי עם שאלת הלמה הזו… האם אנחנו עד כדי כך ממוקדי למידה? האם תכנית הלימודים כל כך עמוסה שאין זמן לרגע של אפייה?

וככה יצא שבכל ישיבה/כינוס/ שיחה עם המנהלת/ השתלמות… הבנתם את הרעיון, צעקתי שאני רוצה מיקסר. בהתחלה צחקו עליי, לאט לאט, כשלא ויתרתי והתמדתי, הבינו שאני רצינית.

ואז הגיחו שרה ורז עם פרויקט מטורף של מעורבות חברתית – פרויקט מועדונים והגשימו לי חלום בשם מועדון אפייה. לא אגיד שהביקוש למועדון היה גבוה, כי פשוט אשקר, הוא היה עצום.

השבוע הגיעו מיקסר ותנור ומקרר ומיקרו וכלי אפייה וטוסטר והשמחה הייתה עצומה.

להתחלה הכנו פנקייקים. יצא טעים וחלק מהמורים הגיעו לבדוק מאיפה הריח המתוק הזה שהציף את ביה”ס. היה קסום.

בנות מועדון האפייה שבראשן עומדת שירה ברשישת המתוקה תרתי משמע בהחלט ריגשו והכי חשוב נהנו מעשייה טעימה ומתוקה.

אז תזכרו שצריך רק לחלום. ויש סיכוי גבוה שהחלום יתממש.