כתב: נתי לוי – מורה לאנגלית
עקב המצב הביטחוני בצפון ישראל, לא התקיימו לימודים בבתי הספר כבר יותר משבוע, מה שגרם לי, כמורה חדש לאנגלית, להעביר את השבוע הרביעי שלי כמורה מול הלפטופ בפינת האוכל. המעבר ללמידה מרחוק זימן לי לא מעט קשיים טכניים, ולמען האמת לא על כולם הצלחתי להתגבר לגמרי. אבל אני יחסית מצבי עוד טוב. מרבית מהתלמידים שלי עדיין לא הבינו איך להפעיל את המצלמה (ולהם יש הרבה יותר נסיון פה ממני).
לא נורא… דווקא עם כיתה ז’8 (האלופים!!!), הייתה לי חוויה חיובית במיוחד. למרות שהשיעור היה יחסית מוקדם בשבוע, הנוכחות הייתה כמעט מלאה, והם, הצעירים יותר, התגברו על עניין המצלמה בלי בעיה. מזל גדול, כי אחרת הפעילות שתכננתי הייתה נראית הרבה פחות מעניינת ואפילו טפשית.
תכננתי להם פעילות שנקראת באנגלית Scavenger Hunt. איך מתרגמים את זה לעברית?! ציד מטמונים? חפש את המטמון? לא חשוב אני לא מורה לעברית.
מתחילים עם משהו פשוט. כולם למצוא משהו אדום, ואז משהו עגול, שעון, תמונה של אמא, פרח, ספר עם כריכה צהובה. כל דבר בעצם (ובזמן שהם מחפשים הם גם לומדים אנגלית על הדרך!). גם אני לא התעצלתי וקמתי בעצמי לחפש דברים. כשלא מצאתי כוכב, פשוט ציירתי אחד! היה אפשר גם לגזור כוכב מנייר, אבל עד שחשבתי על זה כבר נגמר הזמן. אפשר גם לבקש מהתלמידים לחשוב על רעיונות, או לעשות מהעניין תחרות — מי מוצא יותר חפצים או מוצא אותם יותר מהר.
אם זה יעבוד עם בני 16? שאלה טובה. תלוי באיזה מטמון מחפשים?!?
אבל אם לא מנסים, לא יודעים!
מה שכן עבד עם השכבות הבוגרות יותר היה סיפור קטן על פוסטר ידוע ממלחמת העולם השנייה (שמעולם לא הוצג בזמן המלחמה). אם ביקרתם בלונדון בעשרים ומשהו השנים האחרונות, בטח ראיתם מוצרים שונים שעליהם מצויר כתר המלוכה הבריטי עם הכיתוב: *Keep Calm and Carry On*. הפוסטר הזה הוזמן על ידי משרד האינפורמציה הבריטי כהכנה למתקפה הצפויה של גרמניה. יחסית למצב הבריטים בבליץ, מצבצבנו עוד טוב. לא היו להם מקלטים או אמצעי הגנה כמו כיפת ברזל. אבל היו להם פוסטרים עם מסרים מעודדים.
המסר המרגיע הזה—*Keep Calm and Carry On*—הודפס במיליוני עותקים, אך מעולם לא הוצג לציבור הרחב כי לא נתפס כמתאים לתקופה. בסופו של דבר, כל אותם מליוני כרזות הושמדו, והפוסטר נשכח, אלמלא במקרה אחד נותר בתוך קופסה של ספרים ישנים. זוג אנגלים, בעלים של חנות ספרים מצאו את הפוסטר בקופסה של ספרים שקנו במכירת חצר. הם אהבו את המסר, מסגרו אותו, והציגו אותו בחנותם. מאז הפך הפוסטר לסמל, הלקוחות כל כך אהבו את המסר עד ששנה לאחר מכן, הזוג הקים עסק צדדי קטן שהדפיס ומכר פוסטרים דומים.
היום המסר הזה מופיע כמעט על כל מוצר שניתן לדמיין—מחזיקי מפתחות, חולצות ספלים ועוד.
המסר הזה, שהבריטים חשבו שהוא לא מספיק חזק לשעתם הקשה, נראה דווקא מתאים מאוד עבורנו היום, כמורים ותלמידים שיושבים בבית מול המחשב. טוב בסדר, רוב התלמידים כנראה עוד שוכבים במיטה עם הטלפון (אני לא נאיבי). אבל זה לא חשוב. הכי חשוב שהם רגועים, ושאיכשהו אנחנו ממשיכים.
