כמעט שבת שלום לכולם,
אנו יוצאים לחופשת חנוכה. חנוכה חג האורים, הגבורות והנסים. אף על פי שלחג אין רקע מקראי חוגגים אותו כבר למעלה מ2000 שנה. המצווה המרכזית בחג היא הדלקת הנרות, וכך החג מזכיר את נס פך השמן בחנוכת בית המקדש. ניצחון מתתיהו ובניו על היוונים מסמל את ניצחון האור על החושך. אמר הרב קוק כי "צריך שיבין ויידע כל איש שבתוכו דולק נר. ואין נרו שלו כנר חברו ואין איש שאין לו נר." כשמתבוננים בנרות החנוכייה, רואים כי לכל נר הייחוד שלו. כמו לנו, בני האדם, בכל אחד מאיתנו בוער נר ועלינו להפיץ את האור, הטוב שבנו. הצבת החנוכיות על אדן החלון, היא הפצת האור הפנימי החוצה, אל העולם.
אנו מסיימים את השבוע ויוצאים לחופשת חנוכה בתחושה של הוקרת תודה והכרת הטוב לו זכינו: אנו אומרים תודה על הזכות לקיים שגרה, על הביטחון שאנו זוכים לו באזור מגורנו, תודה על הנתינה וההתנדבות של תלמידינו ומורינו למען ביה"ס והקהילה, תודה לצוות ביה"ס מורים ואנשי מנהל שמסייעים לקיים ולפתח את החוסן הלאומי, תודה על ה"ביחד" והתחושה שיש לנו האחד את השני לסמוך ולהיתמך. וכמובן אנו אומרים תודה על השבת כ100 חטופים שהיו שבויים בעזה למעלה מ50 יום ולחיילי צה"ל וכוחות הביטחון שמגלים בכל יום גבורה עילאית תוך שהם מגנים על המדינה.
ביום ד' זכינו לביקור ראש העיר, מר משה קונינסקי, שהגיע לברך את צוות ביה"ס וחילק לנו שי לכל חדר מורים. הודינו לראש העיר על הובלת העיר ומערכת החינוך בה לאורך כל ימי המלחמה באופן שאיפשר לנו לחזור לשגרה בצורה חלקה ככל שניתן. תודה לראש העיר שמגיע ותומך בצוות.
השבוע הנוכחי היה עמוס במיוחד בעשייה ששילבה פדגוגיה, יצירה, יזמות וערכים. הרבה הכרת תודה וטוב התרחשו השבוע בביה"ס. תוכלו לקרוא על כך בפוסטים המפורסמים כאן ומגלים מגוון פעילויות בתחומים שונים.
גם בחג החנוכה אנו זוכרים את בוגרינו הגיבורים שנפלו במערכה ואלו שנרצחו בפסטיבל ברעים. אנו ממשיכים ללוות את המשפחות היקרות שאיבדו את היקר להן מכל. לקראת החג יצאנו לבקר את המשפחות, לחלק חנוכייה ולחזק ככל שאפשר. היה מרגש לפגוש את המשפחות, לשמוע עוד קצת על סיפורי הגבורה ועל האנשים והנשים הצעירים שכבר לא איתנו.
חג חנוכה לא רגיל לפנינו, אך אנו נעשה הכל על מנת להפיץ את הטוב ולהוקיר תודה על היש, השפע והטוב שאנו זוכים להם. אני מאחלת לכל קהילת אורט פסגות חג אורים שמח, שנפיץ תמיד את האור ונעשה טוב ונגרש את החושך.
שלכם תמיד,
שרה עובד - מנהלת ביה"ס
כינוס חנוכה – שכבה י”ב
כתבו: צוות שכבה י”ב ביום רביעי התכנסו תלמידי שכבה י”ב לכינוס חנוכה חגיגי.הכינוס היה בסימן הודיה והכרת הטוב. נציג מכל כיתה הדליק נר בחנוכייה לכבוד
הפרשת חלה בסימן חנוכה בשכבה י”א
כתבה: חן ברק – רכזת שכבה י”א היום בחרו תלמידות ותלמידי שכבה י”א לציין את היציאה לחג האור ולסופ”ש בהפרשת חלה, שאת תוצריה בחרו לתרום
הדלקת נר בשכבה י’
כתבה: יפעת בלזר – רכזת שכבה י’ רגע לפני היציאה לחופשה, התכנסו תלמידי שכבה י׳ להדלקת נרות המסמלים עבורם אורות בתוך התקופה הזו, ובנוסף לאלו
פעילות חנוכה בשכבה ט’
כתב: סער גריידי – רכז שכבה ט’ לקראת חג החנוכה קיימנו הדלקת נרות שכבתית בדגש על תקווה וגבורה בתקופה הזאת ובחיים האישיים שלנו. בהמשך קיימנו
חנוכה בשכבה ח’
כתבה: מירית שלי – רכזת שכבה ח’ בתחילת השבוע התקיים בכל כיתה שיעור חינוך בנושא גבורה – תודה לדפנה על הכנת התוכן. היום בשיעור השלישי
האור שבי בשכבה ז’
כתבה: אפשרת אסנפי – רכזת שכבה ז’ הנהגת תלמידי שכבה ז’ הובילה כינוס שכבתי משמעותי ומרגש שהתקיים לכבוד חנוכה בסימן “האור שבי” בצל המלחמה. בכינוס
מופע כשרונות בחטיבת הנעורים
כתבה: נועה פלד – מחנכת ז’7, רכזת הכלה והשתלבות בתקופה הזו שכבר הכל נאמר עליה, החלטנו בחטיבת הנעורים להאיר את חנוכה עם מופע כשרונות חגיגי
“לקפוץ מעל לעננים”
כתבה: יפעת קבסה – רכזת חינוך חברתי-ערכי בחטיבת הנעורים ביום שלישי צפו תלמידי חטיבת הנעורים בהצגה “לקפוץ מעל העננים”. ההצגה מבוססת על סיפורה האמיתי של
הכרת תודה
כתבה: אורלי זלצמן – רכזת אזרחות בתחילת שנת הלימודים החלטתי לנסות להטמיע הרגל של הכרת תודה בקרב התלמידים, לגרום להם להבין ששום דבר לא ברור
בישול ואפייה כמקדמי למידה
כתבה: חנה פרומקין – רכזת האולפן, רכזת כיתות חנ”מ בכיתה י’8, ביוזמת המחנכת שרית נחמני, מתקיים פרויקט בישול ואפיה טיפולי. הפרויקט מקדם למידה ורכישת מיומנויות
הפוגה בחווה
כתבו: אורלי עסיס – מחנכת ט’4 ותלמידי הכיתה ביום שני יצאו תלמידי כיתה ט’4 ליום פעילות וגיבוש בחווה החקלאית. בתחילת היום עבדו במספר מוקדים: גינת
סדנת סופגניות
כתבה: חנה פרומקין – רכזת האולפן, רכזת כיתות חנ”מ ביום שני 04.12.203 התקיים מפגש נוסף של תלמידי פרויקט החונכות משכבה ז’ עם תלמידי האולפן. במהלך
ציפורים של תקווה
כתב: נהוראי הראל – מורה לשל”ח וידיעת הארץ בכיתות ח’ התקיים בשבועיים האחרונים מיזם הזדהות ותקווה, בו יצרנו ציפורים ושלחנו על כנפיהם ברכות ואיחולים לחיילי
סדנת חוסן חברתי וקהילתי
כתבה: גלי כהן – רכזת חינוך חברתי-ערכי בחטיבה העליונה תלמידי כיתה י”ב4 והמחנכת ליטל שחר השתתפו בשבוע שעבר בסדנת חוסן ומפגש הכשרה בהדרכת המעורר –
מרימים את הרוח – יום הוקרה לפצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה
כתבה: גלי כהן – רכזת חינוך חברתי-ערכי בחטיבה העליונה ביום חמישי 30.11.2023 עצרנו לומר תודה! ביום שהוקדש בדרכים שונות להוקרת פצועי מערכות ישראל ופעולות האיבה.
אנו ממשיכים לספר את סיפורם של בוגרינו שנפלו/נרצחו מאז השבת השחורה ב07.10.23. והיום נספר את סיפורו של עומרי יוסף דוד, ז"ל, בוגר מחזור ד' שלנו, שנפל בקרב ב14.11.
דברים שכתבה אביגיל, אחות של עומרי:
Our expensive brother,
עכשיו אתה שייך למועדון 27. עוד חודש והיית מפספס אותו.
עמרי היה הבנאדם לרוץ אליו אחרי כל נפילה, ריב ואחים שאומרים שאת מאומצת. כל ויכוח על הטלוויזיה הסתיים בזה שעמרי מחליט מה לראות ומי זוכה בשלט. כל ספר שקראנו היה בהמלצתו או בעקבותיו.
הוא היה האח הבכור המושלם עם חיוך שאי אפשר לעמוד בפניו.
כשנעמה שברה טלוויזיות, הוא היה הראשון להפוך את זה לבדיחה ארוכת שנים. כל דוח, פשלה או מילה לא במקום הייתה נעלמת כי הוא לא נטר טינה. כשאני התעכבתי עם סיום המדריך לטרמפיסט, הוא לא הפסיק לצחוק עליי שזה בקושי 150 עמודים, ושהוא כבר יחשוב שאני לא יודעת לקרוא.
הוא לא רק דחף אותנו להתעניין בספרות וספרים בכל מחיר, ולנהוג בכבוד כלפי כל אחד על עצם היותו אדם - הוא גם עודד אותנו לנגן, להעריך מוזיקה, ולאהוב את משפחתנו תמיד.
עמרי היקר, אנחנו אוהבים אותך תמיד.
דברים שכתבה רוני ענבר, המחנכת של עומרי:
הייתי מחנכת של עומרי שלוש שנים בתיכון. יושב שקט בשיעור, פנים יפות, מתבונן בי בעיניים חומות וחמות וחיוך קליל, קצת אירוני.
עומרי לא דיבר הרבה וגם לא נהנה במיוחד מבית ספר. אהבתו הגדולה הייתה המוסיקה, שם הוא הרגיש בנוח להביע את עצמו. המוסיקה והחברים. חבורה הדוקה של חברים מאז הגן, שגדלו יחד, שמנגנים ביחד.
עומרי למד מוסיקה בקונסרבטוריון וסיים בהצלחה 5 יחידות בגרות במוזיקה.
עבר עשור. עומרי נהרג במלחמה. ככה זה קורה אצלנו…
בהלוויה של עומרי, ספרה אמו, תמי, כמה אהב לקרוא ספרות ופילוסופיה, ואיזה טעם משובח היה לו במוסיקה, ועל אהבתו הגדולה לנועם.
הכרתי את עומרי כנער צעיר ולא מגובש, ניצן של הבטחה, שהוא אכן הגשים אותה. עומרי הפך לגבר צעיר, אמן, רגיש, עמוק, אוהב - מפקד ולוחם - ונקטף. רק התחיל לפרוח, רק נפתח לחיים, ואיננו.
אין מילים להביע את הצער, את כאב ההחמצה…
בהלוויה, תמי, אמא של עומרי, ציטטה את דויד גרוסמן:
"קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח.
ואת ואני היודעים
ונורא הדבר שרק הוא לא -
עד כמה קצרים החיים,
החיים הקצרים שניתנו לו."
יהי זכרו של עומרי, מבורך לעד!
מתוך כתבה שפורסמה בעיתון מעריב ב15.11.23: משפחתו ספדה לו וסיפרה אודותיו: ״עמרי היה הבן הבכור של תמי ודורון דוד מכרמיאל, אח לאיתמר, נעמה ואביגיל. עמרי אהב מוזיקה יותר מהכל, הוא היה גיטריסט, אהב לטייל - במיוחד בארץ. הוא אהב לקרוא המון את סטפן צווייג, ניטשה, המינגווי, ולשתות בירה איכותית וויסקי עם חבריו״, אמרו. ״הוא היה בוגר בית ספר 'פסגות' בכרמיאל, והיה אמור להתחיל השנה לימודי הנדסת תעשייה וניהול בשנקר״.
עמרי ובת זוגתו נועם היו חברי ילדות, והתחילו את הקשר הזוגי ביניהם כאשר עמרי היה בקורס קצינים. ״לא התחתנו עדיין, לקחנו את הזמן, חשבנו שעוד כל החיים לפנינו״, היא אמרה.
אביו, דורון, ספד לו: ״ילד אהוב שלי, אין מילים בעולם שיודעות לתאר אותך כמה שאתה מדהים, את החיוך המהמם, האנושיות ואת הגבורה. כבר מתגעגע״.
עמרי ז״ל, עבד בתפקיד בכיר בהנהלת רשות שדות התעופה, שספדו לו וסיפרו עליו: ״הנהלת נתב"ג, רשות שדות התעופה והעובדים אבלים וכואבים על נפילתו בקרב בעזה של סרן (מיל') עמרי יוסף דוד. עמרי עבד בנתב"ג כמאבטח בכיר ותוך תקופה קצרה קודם לתפקידים מקצועיים בכירים״. עוד מספרים כי החל לעבוד בנתב"ג בחודש מרץ האחרון ובלט לטובה במקצועיות, במסירות ולא פחות חשוב מכך בגישתו החיובית וביחסים עם חבריו לעבודה. חברים שעבדו איתו במחלקת הביטחון של נתב"ג מציינים כי עמרי היה מעבר לעוד חבר לעבודה וכי יחסיו הבין אישיים עם חבריו ומנהליו היו יוצאי דופן. "תמיד עם חיוך אופטימי חבר אמיתי ולוחם אמיץ", הם מספרים. "מעתה ואילך נלווה את משפחתו של עמרי וביחד נמצא דרך להנציח אותו ואת פועלו", הבטיחו.
עומרי יקר ואהוב, נזכור אותך לנצח.