סופשבוע מס' 14 כ"ט בשבט תשפ"א, 11 בפברואר 2021
כמעט שבת שלום לכולם,
השבוע צוין שבוע האינטרנט הבטוח. פעילויות רבות בביה"ס עסקו בנושא שכיום לכולם כבר ברורה חשיבותו העליונה. במקביל מעל ראשינו לא פסק זמזום מתווה החזרת מערכת החינוך לפעילות לאחר הסגר.
ישנה תחושה כי אנו מתנהלים בשני יקומים נפרדים: עולם מקבלי ההחלטות שאינו מתקשר עם השטח, עם מרכז השלטון המקומי, מנהלי בתיה"ס ומחוזות משרד החינוך. עפ"י המתווה שפורסם ואושר תלמידינו אינם נכללים בפעימה הראשונה לחזרה פיזית לביה"ס. יחד עם זאת, אושר לנו לפגוש תלמידים במרחב בקבוצות של מחנכ/ת עם תשעה תלמידים. אנו נתחיל במפגשים אלו כבר בשבוע הבא, החל מיום א'.
ובתוך כל טירוף המערכות הזה, אנו ממשיכים לנהל את ביה"ס מרחוק ומקרוב ומתמלאים גאווה רבה מתלמידינו. בחינות הבגרות, מתכונות, סימולציות וימי מיקוד. פעילות חברתית ערכית עשירה ואיכותית. נכון, זה לא מה שהיה פעם, אבל היי, מי אמר שזה פחות טוב?
השבוע התמלאתי גאווה רבה על קבלת המכתב הבא :
מכתב זה ותעודת הזכייה הם עוד הוכחה שלאורך כל הדרך מורי ביה"ס ממשיכים בעשייה ומקדמים את התלמידים, מרחוק ומקרוב. על כך כל הכבוד ותודה רבה למורי ביה"ס שנושאים בנטל היומיומי ומתחזקים את תלמידינו גם מעבר לתפקיד ההוראה.
השבוע מסתיים לו ביום המשפחה המצוין בישראל בתאריך ל' בשבט. אם יש ערך שהקורונה חיזקה אף יותר ממה שהיה קודם, הרי זהו ערך המשפחה שהתבסס במקום המתאים לו. לרגל יום המשפחה 2021 אבקש לאחל לכל קהילת ביה"ס אורט פסגות יום משפחה שמח, מי ייתן ונזכה כולנו למשפחתיות מיטיבה ומצמיחה.
שלכם תמיד,
שרה עובד
מזל טוב לילידי השבוע
13.2 - יורם מימון
14.2 - אורלי מילר
15.2 - עופר סלע
15.2 - ירדן מנצור
שכבה ז'
נועם ו.
ליה ל.
איוון מ.
עומר ג.
גיא ז.
שכבה ח'
מאור ש.
נתנאל ג.
אילי פ.
איתי א.
הודיה ב.
ירין צ.
ליאל כ.
שכבה ט'
אהבה ת.
ניקול י.
מישל פ.
עדן ס.
יואב ג.
שכבה י'
שחר פ.
עמית נ.
אליענה ק.
ניקול ק.
שכבה י"א
רועי ק.
יליזבטה ג.
ליטל ש.
שכבה י"ב
אופק כ.
סהר ז.
קארין ז.
מה היה לנו השבוע?

נראתה לאחרונה
כתבה: יפעת קבסה – רכזת חינוך חברתי-ערכי חט”ב שכבות ז’-ח’ צפו השבוע בהצגה של תיאטרון אורנה פורת “נראתה לאחרונה” ההצגה מספרת על שלוש חברות שהפיצו

עומר דבדה – על הישגיות והצלחה
כתבו: עדי אלון – רכזת שכבה י’, עמית נג’אתי ועידו בן שטרית – תלמידי י’3 ביום רביעי התקיימה הרצאה לתלמידי עמ”ט בשכבת י’ של עומר דבדה,

פרויקט בינוי ונגרות
כתבה: ענבר אבידור – רכזת חינוך חברתי-ערכי השבוע יצא לדרך פרויקט בינוי ונגרות בשיתוף הנוער העובד והלומד. בנות ובני מכינת רביד הגיעו לבית הספר ופגשו

תלמידות מלמדות מורים על רשתות חברתיות
יפעת קבסה – רכזת חינוך חברתי-ערכי חט”ב, רכזת שומרי מסך ארבע תלמידות שכבת י’: נויה בלזר, אגם גולדשטיין, תהל פז ושחר פלג אשר פעילות בפרויקט

גלעד האן מסביר סייבר
כתבה: ענבר אבידור – רכזת חינוך חברתי- ערכי חט”ע שכבות ט’ ו-י’ שמעו השבוע את בהרצאתו של חוקר הסייבר גלעד האן. גלעד הציג בפני התלמידים

חקלאות מדייקת
כתבה: אורלי עסיס – רכזת גיאוגרפיה, אדם וסביבה ביום שני התקיימה הרצאה לתלמידי י”א הלומדים בהגברת גיאוגרפיה, אדם וסביבה בנושא חקלאות מדייקת. את ההרצאה העביר

שומרי מסך בשכבה ז’
כתבה: יפעת קבסה – רכזת חינוך חברתי-ערכי חט”ב, רכזת “שומרי מסך” במסגרת שבוע הגלישה הבטוחה, העבירו שומרי המסך משכבת י’ לתלמידי שכבה ז’ פעילות בנושא
פעילויות מתוכננות לשבוע הקרוב
14.2.2021- 19.2.2021
יום ראשון 14.2.21
תלמידי יב' צילומי קבוצות
יום שני 15.2.21
שיעור 2 – כיתות ט' 1,2 הרצאה spaceil
שיעור 2-3 כתה ז-8 פעילות של"ח
שיעור 3 – כיתה ח-7 פעילות אינטרנט בטוח
שיעור 4 – כיתה ח-8 פעילות אינטרנט בטוח
שיעור 4-5 שכבה יא' הצגה "להכאיב וללטף"
שיעור 6 – כיתה ח-3 פעילות אינטרנט בטוח
בגרות תנ"ך
יום שלישי 16.2.2021
תלמידי יב' צילומי פספורט
שיעור 2 – כיתה ט-5 הדרכה הנוע"ל
שיעור 3 – כיתה ט-4 הדרכה הנוע"ל
שיעור 4 – כיתה ט-2 הדרכה הנוע"ל
שיעור 4 – כיתות ט' 3,7 הרצאה spaceil
שיעור 5 – כיתה ט-3 הדרכה הנוע"ל
בגרות היסטוריה
יום רביעי 17.2.21
שיעור 2 – כיתה ח-1 פעילות אינטרנט בטוח
שיעור 2 – כיתות ט' 5,6 הרצאה spaceil
שיעור 2-3 כיתה י-1 פעילות מחוברים
שיעור 3 – כיתה ח-6 פעילות אינטרנט בטוח
שיעור 3 – כיתה ט-6 הדרכה הנוע"ל
שיעור 2-3 שכבה יא' הרצאה "יעקב שה לבן"
שיעור 4 – כיתה ח-4 פעילות אינטרנט בטוח
שיעור 4 – כתה ט-1 הדרכה הנוע"ל
שיעור 4-5 שכבה י' הרצאה "יעקב שה לבן"
שיעור 5 – כתה ח-5 פעילות אינטרנט בטוח
שיעור 6-7 שכבה יב' הרצאה "יעקב שה לבן"
בגרות תנ"ך
יום חמישי 18.2.21
כיתה ט-7 יום שדה
שיעור 2 – כיתה ח-2 פעילות אינטרנט בטוח
שיעור 4 – כתות ט' 4,8 הרצאה spaceil
ולסיום:
ביום א' 14.2 יצוין יום האהבה הבינלאומי. שווה לקרוא את מאמרו של פרופ' יורם יובל בנושא אהבה.
אהבה זה כואב – גם במוח (פרופ' יורם יובל)
בט"ו באב, חג האהבה, חגגנו את השמחה שבאהבה, את הפרפרים בבטן ואת הגעגועים המתוקים. היה נעים מאוד להיזכר, וכיף גדול לאהוב ולהיות נאהב. אהבה היא אולי החוויה היפה ביותר והמתנה הגדולה ביותר שהחיים יכולים להעניק לנו. הכי טוב לאהוב, וזה נכון תמיד, אבל לא הכול תותים באהבה. שמחת האהבה היא רק חלק אחד מסיפור גדול יותר, שלא כולו שמח. נולדנו לאהוב, זה נכון, אבל נולדנו גם לכאוב.
האם האהבה תמיד כואבת? במילה אחת: כן! בסופו של כל סיפור אהבה מחכות לנו הדמעות. כאשר זוג אוהבים נפרד ללא כאב, בקלות, ברור לכולם שאהבתם הגיעה אל סופה הרבה לפני שנפרדו. פרידה מאדם אהוב היא אולי החוויה הכואבת ביותר בחיים. אני זוכר היטב, וכנראה לא אשכח לעולם, את מה שחשתי בוקר אחד במסדרון שמחוץ לכיתה ט' בבית הספר שלי בירושלים. את הכאב שאחז בי בבת אחת ולא הרפה, כאשר אמא וסבא באו לבית הספר בבוקר חורף מעונן, הוציאו אותי מן הכיתה, ובישרו לי שאבא שלי מת.
אני זוכר היטב: הלחץ המחניק על החזה. המסדרון שחג והסתחרר סביבי. האדם שאותו אהבתי יותר מכול מת ואיננו. הרגשתי שעולמי חרב עלי, ולא היה לי מושג איך ממשיכים לחיות. מאז עברו יותר מארבעים שנה ואני עדיין חי, וטוב שכך. ידעתי מאז הרבה אושר והרבה שמחה. אני אוהב מאוד את החיים. אבל הכאב ההוא עדיין שם, בתוך ליבי. לא מאוד כואב, לא בלתי נסבל, אבל קיים. "פחות, אבל עוד כואב", כפי ששר יהודה פוליקר.
האהבות שלנו הן שחושפות אותנו לסבל ולכאב. ככה זה. "אף פעם איננו כה חסרי הגנה מול סבל, כפי שאנחנו כאשר אנו אוהבים. אף פעם איננו כה עצובים וחסרי ישע כפי שאנחנו כאשר איבדנו את מי שאהבנו, או את אהבתו". כך אמר זיגמונד פרויד, ואין ספק שהוא ידע היטב על מה הוא מדבר: פרויד היה אב שכול. בתו האהובה סופי מתה בגיל 26, במגפת השפעת שהשתוללה באירופה לאחר מלחמת העולם הראשונה.
מדוע זה כואב לנו כל כך? התשובה המדעית היא שככל הנראה האהבה כואבת כל כך משום שזה תפקידה. כאשר אנחנו אוהבים מישהו, אנחנו נקשרים אליו. המילה "קשר" אינה מקרית. אנו קשורים זה לזה בעבותות של אהבה, וזהו יסוד החברה האנושית וסוד כוחה. הכאב שאנו חשים לנוכח הפרידה ממי שאנחנו אוהבים הוא הדבק החזק ביותר בעולם. זה הדבק שמחזיק אותנו יחד – כבני זוג, כמשפחות, כחברים, כעמים, כבני אדם.
החברה האנושית לא היתה מצליחה להתקיים אפילו יום אחד בלי הדבק הזה. בני זוג היו נפרדים, ילדים היו בורחים מן הבית, ידידים היו מסיימים את ידידותם, וכל מה שאנו רואים סביבנו היה מתפורר. יש אנשים שדבק האהבה לא נדבק אליהם, וליבם הוא לב של אבן. אלה הם הפסיכופתים. לא כואב להם, באמת לא כואב להם, ופגיעתם רעה.
לעומתם, לכל מי שאינו פסיכופת אין הנחות. "כואב לי הלב" אנחנו אומרים, ונאנחים אנחה כבדה. זה כל כך פשוט: מחיר האהבה הוא כאב לב. כאשר מישהו דוחה את אהבתנו, זה כואב. האם ההרגשה הזאת של כאב לב, המוכרת לכולנו, היא אכן כאב? בשנים האחרונות מתברר שכן. אבל זה קורה במוח, לא בלב, למרות שההרגשה היא של אבן כבדה המונחת על הלב. הכאב הנפשי חרוט לנו במוח, והולכת ומתבררת השפה שבה הוא כתוב בנו.
אחד הממצאים החשובים ביותר שהתגלו בתחום הזה בשנים האחרונות הוא שמנגנוני הכאב הגופני ומנגנוני הכאב הנפשי במוח חופפים במידה רבה. אותם אזורים במוח שהפעילות שלהם קשורה לחוויה הרגשית של כאב גופני מופעלים גם בזמן שאנו חשים כאב נפשי. כאשר אנו חווים דחייה חברתית, כאשר מי שאנחנו אוהבים לא משיב לנו אהבה, מופעלים במוחנו האזורים האלה. ככל שהם מופעלים בעוצמה רבה יותר, כך אנו חשים יותר "כאב לב". זה נשמע כמו מדע בדיוני, אבל זה נכון.
איך בודקים דבר כזה? הדמיית מוח תיפקודית, המתבצעת במכשיר MRI, נותנת תמונה של עוצמת הפעילות של אזורים שונים במוח ברגע נתון. קל מאוד לגרום לנבדקים מתנדבים כאב גופני קל, בעודם שוכבים בתוך מכשיר ה-MRI, ולראות מה משתנה במוחם באותו הזמן. אבל איך גורמים לאנשים לחוש כאב נפשי של דחייה חברתית, דווקא כאשר הם שוכבים בתוך המכשיר הרועש הזה?
נעמי אייזנברגר ועמיתיה מן האוניברסיטה של קליפורניה בלוס אנג'לס השתמשו במשחק מחשב שבו הנבדק משחק עם שתי דמויות נוספות בזריקת כדור, על גבי מסך מחשב הניתן לצפייה מתוך הסורק. הנבדק אינו יודע זאת, אבל שני השחקנים הנוספים הם וירטואליים – הם אינם בני אדם אלא חלק מתוכנת המשחק. המשתתפים מוסרים את הכדור זה לזה, עד שברגע מסוים מפסיקות שתי הדמויות להתמסר עם הנבדק, וזורקות את הכדור רק זו לזו. "רגע, ומה איתי?" שואל את עצמו הנבדק, ומחכה שימסרו גם לו את הכדור. אבל הזמן חולף וזה לא קורה. החברים הוירטואליים ממשיכים להתמסר זה עם זה. וכאשר נופל האסימון, והנבדק מבין ש"הם לא רוצים לשחק איתי", מופעלים במוחו של אותם אזורים הקשורים לחוויה הרגשית של כאב גופני. כואב לו הלב – וזה במוח.
עכשיו אנחנו יודעים איך זה קורה, אבל מה עושים עם זה? כאב נפשי ולב שבור הם חלק מן החיים, משום שהם חלק מן האהבה. צריך, וגם אפשר, ללמוד לחיות איתם. זה קשה מאוד, לפעמים זה נראה בלתי אפשרי, אבל הזמן רופא גדול, וכמוהו גם האהבה. ולכן, כאשר איבדנו את אהבתו של אדם אהוב, או אותו עצמו, וכואב לנו מאוד, וקשה לראות איך ממשיכים מכאן – צריך לנשום עמוק. זה הזמן להתכונן לדרך ארוכה אל ההחלמה, להיעזר באנשים שאנחנו אוהבים ואוהבים אותנו, ולהיזכר באמרתו הנפלאה של ר' מנחם מנדל מקוצק, שגם היא נכונה תמיד: "אין שלם מלב שבור".