יום האישה – עלבון קולקטיבי שצריך לבטל
הקונספט הפסול רואה בנשים יצורים אנונימיים טעוני טיפוח, הזקוקים ליום שיעלה להם את המורל. הימנעות ממתנות וממחמאות תתמודד עמו כראוי.
מחלון האוטובוס ראיתי השבוע שלט שהודבק על חלון הראווה על חנות לכלי בית בהרצליה: "מתנות ליום האשה" ואמרתי בלבי: הנה משהו שאומר הכל על הכישלון הטוטלי של רעיונות הומניסטיים נשגבים לחלחל באמת אל היומיום שלנו. שכן יום האשה הבינלאומי, שיצוין מחר, לא נועד להיות יום שבו מביאים מתנות ל"אשה". המסר של יום כזה אולי אפילו נוגד את הרעיון לחלק מתנות לנשים, מפני שחלוקת מתנות לנשים היא סוג של ניסיון לשליטה עליהן, בדיוק כמו שחלוקת מחמאות לנשים נחשבת כבר סוג של עבירה על החוק. כלומר, איני מוציא מכלל אפשרות שבעוד זמן לא רב, שלט כגון זה שראיתי תלוי בחלון הראווה ייחשב בלתי חוקי.
ואמנם, כשמתעמקים בזה, יש בהחלט משהו פוגעני בניסוח "מתנות ליום האשה", על חלון של חנות לכלי בית. הניסוח נראה תמים לכאורה, אבל מה שמשתמע ממנו הוא שכלי בית הם מתנות ראויות לנשים, שכן מקומן הוא, כביכול, במטבח, בניקיון הבית ובסידורו. וזו מחשבה שאינה עולה בקנה אחד עם מה שיום האשה הבינלאומי רוצה להנחיל בציבור.
זאת ועוד: המלה "האשה" היא – וזאת למדנו זה כבר – דבר המעליב נשים, מפני שהוא מהדהד את האופן הפרימיטיבי שבו מתייחסים לנשים בלשונם של הערסים, כגון במשפט "אני לוקח את האשה לסופשבוע ברודוס". כלומר, "האשה" פירושו התייחסות לנשים במין כינוי קולקטיבי, כאילו היו משפחת צמחים או זן של חיות. אין פירוש הדבר שאם אותו ערס יתקן את דרכיו ויאמר "אני לוקח את אשתי (ולא "את האשה") לסופשבוע ברודוס", הוא יהיה פחות פוגעני. שכן האמירה "אשתי" מבטאת שליטה ובעלות. וכלום האשה היא קניינו של הגבר?
אז גם המלה "מתנות" באותו שלט אומלל וגם המלה "האשה", מקומן לא יכירהו. נשארנו עם המלה "ליום", שלכאורה אין בה שום פסול. האומנם? קונה המתנות לאשתו – ונעזוב לרגע את שלל העבירות הכרוכות בכך שהוא יעז להיכנס לחנות זו ולקנותן – חושב לעצמו בחוצפתו השוביניסטית, שהוא יצליח לשחד אותה בכך שיום אחד בשנה הוא יהיה נחמד אליה במיוחד. טפו! מי צריך את הטובות שלך, גבר דוחה. אני רוצה שתהיה נחמד אתי יום יום, בכל ימות השנה! סליחה – שלא תהיה נחמד, אלא שאני אהיה שוות כוח, שוות מעמד, שוות הכל, בדיוק כמוך, ואת המתנות המחורבנות שלך אתה יכול לדחוף אתה יודע לאן.
כלומר, עצם קיומו של יום האשה הבינלאומי (יש המכנים אותו בטעות "יום האשה הבינלאומית" מה שמוסיף חטא על פשע), הוא כל כולו סוג של פגיעה בנשים, מעצם זה שהוא מתייחס אליהן כאל יצורים אנונימיים טעוני טיפוח, הזקוקים כביכול ליום מיוחד שיעלה להן את המורל. הדרך היחידה הבלתי פוגענית שראוי למי שאינו אשה לציין יום זה היא, אם כן, להתעלם ממנו. לעבור על פני השלט הזה ומודעות פרסומת מפתות אחרות המציעות קרם פנים ליום האשה, ומבצעים של מוצרי טיפוח ליום האשה, לעצום את העיניים ולומר בלב: "אני לא קונה שום דבר לשום אשה ביום האשה. אני לא נותן מחמאות לשום אשה ביום האשה. אני לא נוגע בשום אשה ביום האשה".
כדי לעשות בכל זאת משהו פרודוקטיבי ביום זה, אני מתכוון ליזום עצומה שתדרוש לבטל את היום הפוגעני הזה, המעז להשתמש בכותרתו במלה הגנרית "האשה", המעז להשלות את הבריות שדי ביום אחד בשנה שבו יושם לב לנשים. ובעיקר – היום הזה גורם אי הבנה טרגית באשר לפונקציה שלו, שכן רבים תופשים אותו כיום שבו הם אמורים לפנק את הנשים שבחייהם.
נוסח העצומה יתחיל כלהלן: "אנו, החתומות מטה, מביעות את התנגדותנו הנמרצת לקיומו של יום האשה הבינלאומי". אני משתמש בלשון נקבה, מפני שאחרת אואשם בכך שאני מתנשא על הנשים וכביכול יודע מה טוב בשבילן יותר טוב מהן. ובהמשך העצומה: "אנו רואות בחומרה את השימוש בשם הגנרי 'האשה' שאינו מכבד אותנו. איננו בהמות אנונימיות. יש לנו שמות ואישיות משלנו. שנית, למרבה הזוועה, הידרדר אותו יום, שכאמור נולד בחטא, ליום של צריכה פוסט־קפיטליסטית חזירית, שבמסגרתה הגברים יימח שמם חושבים שהם ישחדו אותנו באיזה בושם שקנו במבצע בסופר־פארם".
לא אחתום על העצומה כדי לא לפגוע באף אחת, אבל אשלח אותה לגורלה במרחבי הרשת. ליתר ביטחון, גם לא אלך לעבודה באותו יום, כדי שלא ייווצר מצב שאחטא באמירה לא ראויה לנשים שייקרו על דרכי במסדרון. מה אעשה? מצאתי: אעשה ספונג'ה בבית, אדיח את הכלים, אכבס, אגהץ. וכשתבוא האשה הביתה ארוץ אליה ובטרם תפתח את פיה כדי להודות לי ולהתפעל, אהסה אותה בכף ידי. ששש. אגיד לה. ועוד אגיד לה: לא עשיתי את זה באופן מיוחד ליום האשה אלא סתם. וגם: לא עשיתי את זה כדי להקל עליך, כי רק גברים שוביניסטים סבורים שעבודות הבית הן התחום של הנשים. ובעיקר אגיד לה שבטעות נשברה קערת הסלט ונאלצתי לסור לחנות לכלי בית, אבל התעלמתי מן השלט התלוי עליה וקניתי קערה חדשה בלי שום קשר לשום דבר, וכדי להראות שאיני פוסט־קפיטליסט חזירי שמכור למוצרי צריכה, אקח את הקערה המחורבנת, יחד עם הסלט, ואשליך אותה לארץ, ואעזוב את הבית בטריקת דלת.
