כמעט שבת שלום לכולם,
מסתיים לו שבוע לימודים קצר שהחל מיד לאחר חופשת חג השבועות. חזרנו לביה"ס הישר לבחינת הבגרות במתמטיקה שהתמשכה על פני יומיים. לכאורה עוד בחינת בגרות (גם אם הבגרות במתמטיקה!) אבל במהלך היומיים הללו היו תלמידים במדינת ישראל שלא זכו להיבחן ונקבע להם מועד בחינה מיוחד כי באיזור מגוריהם מתקיימת מלחמה, אזעקות נשמעות ובתיה"ס סגורים. היו גם תלמידים שבמהלך הבחינה נשמעה אזעקה בביה"ס והם נאלצו לעזוב את הבחינה ולגשת למקלט. והיו גם תלמידים כמו אצלנו בביה"ס שפשוט ניגשו לבחינת הבגרות במתמטיקה כמו בכל שנה. ללא אירועים מיוחדים. לכאורה עולם כמנהגו נוהג, ובכל זאת, התחושה אחרת. שיבוש מערכות!
מסתיים לו עוד שבוע מתוח של לחימה, אזעקות וירי טילים לעבר מדינת ישראל והמתח ממשיך להצטבר בקרב אזרחי המדינה. מדברים על הפסקת אש החל מיום ו' בצהריים. כיצד ייראה היום שאחרי הפסקת האש? האם נחזור לחיינו הקודמים? לא מעט דובר על אובדן אמון בין תושבי המדינה היהודים והערבים. אין ספק שהמצב מורכב ואין פתרונות קסם של שחור או לבן שיתנו מענה למצב העדין בו אנו נמצאים. ישנם קולות הקוראים להחרמת הציבור הערבי. התחושה היא שבשני הצדדים יש הבוחרים בדרך של שן תחת שן ועין תחת עין. על פניו נראה כי הקיצוניים (משני הצדדים) משיגים את שלהם, ומצליחים להעמיק את הקיטוב, ההסתה והשנאה במדינה.
נראה כי קיים בלבול בין הקריאה המחייבת לעצור את האלימות וההסלמה ברחבי מדינת ישראל (כי על כולנו לומר לא לאלימות !) לבין תמיכה בצד "צודק" במאבק. כלומר, יש הרואים בקריאה "לא לאלימות" נקיטת עמדה בעד צד אחד ונגד צד אחר.
בימים אלו, יותר מתמיד, תפקידנו כאנשי חינוך לחנך לערכים. "לא לאלימות!" הינה קריאה שאינה משתמעת לשני פנים ואיני חושבת שאיש חינוך כלשהו יכול לעמוד ולהצהיר כי בשל עמדה פוליטית זו או אחרת הוא/היא סבורים שאפשר לנקוט אלימות בנסיבות כאלו או אחרות. עלינו להשאיר את הלחימה והמאבק במחבלים ובפורעים לרשויות (משטרה וצבא) ולפעול בכל הכוח על מנת למגר את האלימות מרחובות ישראל, תוך נקיטת כל האמצעים הנדרשים לצורך כך.
אנו חיים בעת חירום. במצבי חירום ישנה נטייה להגיב בקיצוניות ומתוך רגש. ימים קשים עוברים על מדינת ישראל – אל לנו להיכנע לאלימות ולאבד את התקווה הישראלית לחיים טובים יותר.
אני מאחלת לכולם שבת שלווה וחזרה לשפיות.
שלכם תמיד,
שרה עובד
