כמעט שבת שלום לכולם מקיילצה שבפולין,
ביום ראשון בלילה, אחרי כשלושה חודשים של הכנה, ספקות, הנחיות משתנות והרבה רצון טוב של כל השותפים, יצאה משלחת ביה"ס אורט פסגות למסע לפולין, אחרי שנתיים וחצי בהם לא ניתן היה לצאת למסעות בשל הקורונה. משלחת זו, הינה המשלחת הראשונה (ואולי היחידה?) שיוצאת ממחוז צפון לפולין. עבדנו קשה על מנת שהמסע הזה יקרה, אל מול ספקנים רבים וגופים גדולים שהיה נראה שעושים הכל כדי שזה לא יקרה. בסופו של דבר, כמו תמיד האמונה בדרך המלווה בנחישות השתלמה.
נפגשנו לטקס עם ההורים בנוכחות ראש העיר, משה קונינסקי שהגיע לברך את התלמידים ואף שיתף בכך שילדיו שלו יצאו למשלחת לפולין עם ביה"ס שלנו.
יצאנו לדרך.
איתנו באוטובוס הכרמיאלי, 12 תלמידי משלחת ביה"ס כרמים וביחד כולנו משלחת כרמיאלית אחת המצטרפת לשני אוטובוסים של ביה"ס אורט קרית ביאליק.
נחתנו בוורשה, אוטובוס C, 34 תלמידים ושישה מלווים ומיד התחלנו במסע בנסיעה לכיוון לודג' שם סיירנו בבית העלמין היהודי הנקרא גם בית החיים, שם זכו התלמידים למפגש ראשון עם הקהילה היהודית שחיה בלודג'. באנדרטת הזיכרון "רדגסט", תחנת הרכבת ממנה שולחו יהודי גטו לודג' למספר מחנות השמדה. התחלנו! את היום הראשון למסע סיימנו בגן השורדים, שהוקם ב2009 כאנדרטת זיכרון לפולנים, חסידי אומות העולם שהצילו יהודים שלא על מנת לקבל דבר, תוך סיכון חייהם.
מלודג' יצאנו חזרה לכיוון ורשה, ללינת הלילה. יום זה, מייצג בצורה מצוינת את מרכיבי המסע באופן כללי: בית העלמין מלמד אותנו על חיי קהילות יהודיות מפוארות שהיו חלק בלתי נפרד מפולין, התפתחותה ותרבותה, קהילות שנמחקו מעל פני האדמה. ביקור בגיטאות ובתחנות הרכבת ומרכזי השילוחים (אומפשלגפלאץ) לאורך המסע, חושף את התלמידים בצורה בלתי אמצעית למשמעות הגטו הנמצא בתוך העיר, למשמעות המילים צפיפות, רעב, מחלות ומוות. וביקור במחנות ההשמדה השונים מבהיר לתלמידים כי לצמד המילים "מחנה השמדה" משמעויות שונות במקומות שונים ובזמנים מתקדמים לאורך תקופת השואה.
חיבור כל מרכיבי המסע משלים פאזל בדמותה של מדינת ישראל, המקום היחיד בו העם היהודי מוגן ויכול להגן על עצמו מפני הישנות זוועות השואה.
ביום השני למסע סיירנו בטרבלינקה, בעיירה טיקטין ובבורות הירי בלופוחובה וביום השלישי למסע סיירנו בורשה, בגטו, בית העלמין, מסלול הגבורה ובבית הכנסת נוז'יק שעודנו בית כנסת פעיל. ביום חמישי בבוקר, היום הרביעי למסע עזבנו את וורשה לעבר מחוז לובלין: לסיור במחנה ההשמדה מיידנק, עוד אחד משיאי המסע.
אין בפי מילים לתאר את הגאווה הממלאת אותי כאשר אני מתבוננת בתלמידי המשלחת שלנו: פשוט תפארת מדינת ישראל. מתעניינים, סקרנים, שואלים, מבינים, מכבדים, אכפתיים, עומדים בכל הציפיות ומעבר לכך! מרגשים.
את המשלחת מלווה צוות איכותי שמרגש אותי לא פחות מהתלמידים: צוות מסור ואיכותי שאין רבים כמותו, מחנכים לעילא ולעילא הדואגים לתלמידים בכל שעה משעות היממה. אבקש להודות ליורם מימון, רכז המשלחת שלנו שעובד ועבד ללא הפסקה להוצאת המסע לפועל, תודה ענקית למלוות חן ברק, רכזת שכבה י"ב ומחנכת י"ב/1 ולאורלי עסיס, המלמדת ומכירה את רוב תלמידי המשלחת מאז כיתה ז'. תודה לאבישי שהצטרף מעכשיו לעכשיו למשלחת כחובש. תודה אישית ובית ספרית לכל אחד ואחת מכם, אנשים יקרים.
ולסיום, לא אחת נשאלתי, האם ההשקעה, הזמן והמאמץ שהושקעו להוצאת המשלחת (הקטנה ביחס למשלחות שאנו מוציאים בד"כ), שווים? ובכן, תשובתי החד משמעית היא כן. משהו אחר קורה כאן לתלמידים, על אדמת פולין, משהו שהייתי רוצה שכלל התלמידים יחוו.
שבת שלום לכולם. את השבת נעביר בקרקוב היפה.
שלכם תמיד,
שרה עובד
מגמת קולנוע וטלוויזיה
כתב: אביב כהן במגמת קולנוע וטלוויזיה קורה משהו מעניין ומיוחד, סוף סוף אחרי שנים, צולמה לראשונה תוכנית אולפן במגמה. תלמידי כיתה י׳ של המגמה החלו
‘חיים משותפים’ – טורניר ידידות
כתבה: מירית שלי – רכזת חינוך גופני ביום ראשון התארחו נציגי שכבות ז’ ו ח’ המשתתפים בשיעורי בוקר טוב לגוף בכדורסל ובכדורשת בעראבה לטורניר ידידות
מזכירה כי הלילה אנו עוברים לשעון קיץ:
