סופשבוע מס' 29 א' באייר תשפ"ד, 09 במאי 2024
כמעט שבת שלום לכולם,
מזג האוויר המתעתע ששרר השבוע, שנע בין גשם זלעפות לחמסין ושרב, משקף במידה רבה את השבוע שחלף. היה זה שבוע מלא במנעד פעילויות ואירועים שמטלטלים את כולנו ולא נותנים מנוח וזמן לעצירה קלה, מנוחה, שהייה והתבוננות. כל זאת, תוך כדי שאנו מנהלים סדר יום לימודי ובו בחינות בגרות, מתכונות ותגבורים. כך חלף לו חיש קל, שבוע התקומה; בין יום זיכרון לשואה ולגבורה, עבור דרך יום שיא בחטיבת הנעורים, המשך דרך ביקור של מנהלת המחוז וראש העיר בביה"ס וכלה בטיולים שנתיים ובביטול הצעדה לזכר הבנים בעקבות מזג האוויר.
מזג האוויר המתעתע הביא אלינו לביקור גם הפתעה יפה:
בסופו של שבוע זה, מעל כולנו מרחף לו כעננה כבדה יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הקרב ובא, אירוע מורכב במיוחד בכל שנה והשנה במיוחד.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ד לא עבר עלינו כעוד יום זיכרון במניין השנים. אי אפשר לנתק את ההקשרים הנעשים בין אירועי השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל שאנו עדיין בעיצומה ובין שואת העם היהודי. יש המגדילים לעשות ומכנים את אירועי השבעה באוקטובר שואה. אני טוענת בתוקף שזו טעות! שואה אחת התרחשה לעם היהודי. זה קרה באירופה, כשלעם ישראל לא היתה מדינה, לא היה צבא חזק ולא היתה עמיות (מלשון עם) שאיחדה אותנו כגוף אחד הנלחם על חירותו בארץ אבותיו. בשואה נרצחו שישה מיליון יהודים שלא היה לכם איך להגן על עצמם ולא היה מי שיסייע בידם! בשבעה באוקטובר נתפסנו בקלקלתנו, ספגנו אבדות שלא הכרנו כמותן, אבדות שאנו לא מצליחים להתאושש מהן ולא ברור אם אי פעם נצליח. ואנו משלמים בכל יום עוד אבידות. את המחיר הכבד שאנו משלמים על השבעה באוקטובר כולנו מכירים, הזועק ביותר הוא 132 החטופים שעדיין מוחזקים בשבי החמאס, שמזה שבעה חודשים אנו זועקים ומייחלים להחזרתם. יחד עם זאת, מיד לאחר שהתאוששנו ממתקפת הטרור הרצחנית והמפלצתית, צה"ל יצא ללחימה וימשיך להילחם ככל שיידרש על מנת שאנו נחיה כעם חופשי במדינתו. על כן אני סבורה שאין מקום להשוואה!
לי ברור שגם אם ייקח עוד זמן, גם כשאנו ממשיכים לשלם במחיר חיי טובי בנינו, אנו ננצח. נזכור כי ברקע המלחמה, עשרות אלפי המפונים מבתיהם, האבידות הרבות והכה כואבות, מדינת ישראל מצליחה לשמור על שגרת חירום. בתיה"ס פתוחים, אנשים יוצאים לעבודה, מקומות הבילוי פתוחים. חיילי צה"ל עושים את עבודתם על מנת לאפשר לנו שגרת חיים. על כך עלינו להוקיר תודה בכל יום ולזכור תמיד את הנופלים שבמותם ציוו לנו את החיים. ציוו! עלינו לחיות על מנת שמותם לא יהיה לשווא.
השבוע התקיים בפולין מצעד החיים, שונה מזה של השנים עברו. במצעד השתתפו גם שורדי שואה שעברו את אירועי השבעה באוקטובר וגם שבויים שהוחזרו במסגרת עסקת החטופים. גם לנו יש נציג במצעד. רועי גיסברג תלמיד יב/5. אנו הצענו את רועי כמועמד להשתתף במצעד. רועי עבר ראיון והתקבל ליציאה. אנו גאים ברועי שלנו, שמייצג את ביה"ס ואת כרמיאל בכבוד.
עוד השבוע זכינו לביקורה של מנהלת המחוז בביה"ס שהגיעה למפגש עם ההנהלה על מנת לתמוך ולשמוע על צרכי ביה"ס לאור המצב. מנהלת המחוז התרשמה מהעשייה המתקיימת בביה"ס ומהמענים שאנו מציעים לתלמידים ולצוות על מנת להתמודד עם המצב. שמחנו שגם הראש העיר ופמלייתו הגיעו לביקור. אשרינו שזכינו למעטפת תמיכה וסיוע כה טובה כמו שהעיר כרמיאל מספקת לנו: תמיד יש למי לפנות במנהל החינוך בפרט ובעיר בכלל בהובלת ראש העיר מר קונינסקי.
בברכת שבת שקטה וימים של שקט, ותפילה להחזרת כל השבויים החטופים לביתם.
שלכם תמיד,
שרה עובד - מנהלת ביה"ס
מזל טוב לילידי השבוע
11.05 - ירון עצמון
11.05 - אורנה בוגנים
13.05 - יוליה בדריאן
13.05 - בתי יצחקי
שכבה ז'
ורד ח.
ליעד ב.
מיכאל מ.
עילאי א.
לינוי ו.
מיטל ס.
שכבה ח'
מאיה ש.
מרינה י.
יהונתן א.
שכבה ט'
יניב ק.
אוהד ע.
ירדן ק.
שכבה י'
מרק י.
אילין ס.
שכבה י"א
דניאל מ.
מאיה ש.
אליאן כ.
רותם ר.
אוולין כ.
אלירן ו.
שכבה י"ב
הילה ק.
יאיר א.
שי ל.
פתחייה ת.
מקסים ג.
עדי ג.
יאיר ד.
ניקיטה נ.
ליאור ל.
מה היה לנו השבוע?

סרן (במיל’) אושרי דנינו – מ”מ בגדוד שקד בחטיבת גבעתי
כתבה: גלי כהן – רכזת חינוך חברתי-ערכי בחטיבה העליונה סרן (במיל’) אושרי, דנינו, מ”מ בגדוד שקד בחטיבת גבעתי, הגיע אלינו למפגש משמעותי ומרגש עם תלמידי

זכרון בסלון – עדותה של איריס תירוש, בת לשורד שואה
כתבה: גלי כהן – רכזת חינוך חברתי-ערכי בחטיבה העליונה ביום ראשון הגיעה אלינו איריס תירוש, ביתו של משה, שורד שואה, שסיפרה את סיפור חייו של

תרבות הצריכה
כתב: יוסי סמואל – תלמיד ז’4 במסגרת שיעורי בינתחומי, קבוצת תרבות הצריכה יצאה לאזור משגב. ביקרנו בחווה לגידול תוצרת אורגנית שבה למדנו על קיימות, מיחזור

על בנים ועל בנות
כתבה: רבקה לזקוביץ’ – רכזת פדגוגית בחטיבת הנעורים השבוע התקיים יום שיא בהוראה בינתחומית לכיתות ז’. הפעילויות היו מגוונות החל מסדנאות תאטרון, אומנות ויצירה, פעילויות

מי רוצה להיות גיבור על?
כתבו: מאיה לוינסקי ולינוי ויינברד – תלמידות ז’6 יום השיא של הקורס, ״מי רוצה להיות גיבור על?״ התקיים ביום שלישי השבוע. יצאנו לסיור במושבה זיכרון

הרפתקאות אולימפיות
כתבה: מיכל רביזינוביץ’ ביום שלישי התקיים יום שיא בהוראה בינתחומית בשכבה ז’. בקורס “הרפתקאות אולימפיות” פתחו התלמידים את היום בהיכרות עם דגלי המדינות השונות המשתתפות
פעילויות מתוכננות לשבוע הקרוב
12.05.2024 –16.05.2024
יום ראשון 12.05.2024
חיסון פפילומה – ז'6
שיעור 5 איתור, מיון ושיבוץ – שכבת י"א, אמפי שקד
שיעורים 6-8 הנצחת הבוגרים, שכבת י"ב
יום שני 13.05.2024
יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה
שיעור 2 שיעור חינוך - שכבת י"א
שיעור 3 שיעור חינוך - שכבת י', שכבת י"ב
שיעור 3 – שכבה יא' - מפגש עם חבריו של דורון הרשקוביץ (החל משעה 09:30) – אמפי שקד
שיעור 3 טקס – חט"נ
שיעור 4 טקס – חט"ע (החל מ 10:40 הגעה לאולם)
שיעורים 4+5 שיעורי חינוך - חט"נ
יום שלישי 14.05.2024
יום העצמאות
יום רביעי 15.05.2024
חיסון פפילומה – ז'3
יום חמישי 16.05.2024
יום שדה – ט'6
חיסון פפילומה – ז'8, ז'9
ולסיום:
דברים לטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ד:
בוקר טוב לכולם,
היום יום שני, כ"ח בניסן, תשפ"ד, 06 במאי 2024, יום הזיכרון לשואה ולגבורה העומד השנה בסימן רְאו, היו קהילות ואינן עוד: הקהילה היהודית ושִברה.
השואה הביאה עמה שבר גדול לקהילות היהודיות באירופה, להנהגתן, מוסדותיהן הדתיים, תרבותיים, וחברתיים ומתוך כל אלה גם לשבר גדול בזהות של הפרט, שנתמכה ונבנתה בעזרת אותם מעגלי משמעות שהעניקה הקהילה.
לצד השבר, שאפיין רבות מהקהילות בתקופת השואה נעשו ניסיונות ומאמצים להמשכיות בגיטאות ובמחנות, כל זאת בתנאים חסרי תקדים, בלתי אנושיים. דווקא במקומות הללו זרחה לא פעם האנושיות שנשאה עימה את התקווה.
בכל שנה, בטקס זה אנו חוזרים ומשננים את החובה לזכור ולא לשכוח. במרחק כשמונים שנה מסיומה של מלחמת העולם השנייה, היו כאלו שהתייחסו לשואה כאירוע השייך להיסטוריה של העם היהודי שאיבד בשואה כשישה מיליון מבניו ובנותיו. למי שנולד כאן במדינה עצמאית, עם צבא חזק קשה היה להבין מהי שואת העם היהודי, לא תמיד היה ברור שכולנו בטוחים בחובה לזכור. אלא שהיום, יום זה איננו עוד יום זיכרון לשואה ולגבורה זה. אירועי השבעה באוקטובר שינו את פניה של מדינת ישראל. התחושות קשות. בבית שלנו, במדינה שלנו, עם הצבא שלנו חווינו שבת שחורה. במתקפת פתע רצחנית מפלצתית, ב7.10 יהודים במדינת ישראל נרצחו, נשרפו למוות, נשים נאנסו, גופות חוללו. קהילות שלימות לא ישובו להיות עוד מה שהיו. כל זאת בשנת 2024, במדינת ישראל.
התמיכה לה זכינו תחילה מהעולם, כמו גם הזעזוע מהאירועים וההתנהגות הבלתי אנושית של מרצחי החמאס התפוגגו אט אט, הלך הרוח בעולם השתנה, וכעת באירופה ואמריקה האנטישמיות מרימה ראשה ללא חשש, ללא בושה.
שבעה חודשים אחרי אירועי השבעה באוקטובר, כשעוד לא רואים את סופה של המלחמה ההולכת ומתפתלת, כשהמאמצים להחזרת השבויים לבתיהם נמשכים, ובעולם האנטישמיות גואה, מילות שירה של המשוררת לאה גולדברג שנכתב בשנת 1943, בעיצומה של השואה, מהדהדות לי בראש לא פעם:
האמנם? הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִּסְלִיחָה וּבְחֶסֶד,
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כַּהֵלֶךְ הַתָּם. גם בימים קשים של אובדן וכאב, המשוררת כותבת על התקווה לפתח יכולת להתמודד בשלווה גם עם העבר וגם עם ההווה, למול תחושות של אובדן ומכאוב. וגם אנחנו, כולנו, חייבים לעשות הכל על מנת להחזיק את התקווה ולהאמין כי יבואו ימים טובים.
השואה היא אירוע מיוחד במינו. מה שקרה לעם בישראל בשבעה אוקטובר אינו שואה. קרה דבר נורא שכמותו לא ידעה מדינת ישראל, דבר שלא היה צריך לקרות, אך אני סבורה שאל לנו להגדיר את האירועים הנוראים הללו כשואה.
זיכרון השואה הוא חלק מעולמנו. פרופ' בן ציון דינור טען כי "כוח האומה הוא בזיכרונה – זה מותר האדם. ואם אנו רוצים לחיות, ואם אנו רוצים ושואפים לצוות את החיים לבנינו, אם אנו מאמינים שהוטל עלינו צו לסלול דרך אל העתיד, הרי עלינו ראשית כל לא לשכוח ולרשום."
בשבוע שעבר צפינו בהצגה הנחשול, הצגה המבוססת על סיפור אמיתי שהתרחש בארצות הברית בשנת 1967: מורה להיסטוריה נשאל על ידי תלמידיו כיצד הצליחו הנאצים לכפות משמעת וציות עיוור על החברה הגרמנית ולהפוך את החברה התרבותית הזו לאלימה וקיצונית, כמו שהפכה במלחמת העולם השנייה. המורה החליט לבצע ניסוי בו המחיש לתלמידים את הקלות שבה ניתן ליצור חברה אחידה, שלא מטילה ספק, שמפלה את מי שחושב אחרת, חברה פאשיסטית ואלימה ולהתריע על סכנת הציות העיוור.
שימור זיכרון השואה במדינת ישראל חייב לבוא לידי ביטוי לא רק בזיכרון אובדן האנושיות, הרוע, הזוועה הרצח ההמוני והשנאה אלא גם בזיכרון הטוב, רוח האדם, עזרה הדדית במניעת הדרה והימנעות משנאת חינם.
ואסיים בתפילה להחזרת החטופים הביתה במהירה, תפילה לשלום החיילים ומזור לכאבן של השפחות השכולות.
משני עברי הזמן / לאה גולדברג
דימיתי שהזמן עמד מלכת
שעוד עומדים כאז בלבלובם
עצי תפוח או גני שלכת
פורשים כאז את שטיח זהבם
כמו לא נחרב עלינו עולמנו
כמו לא נדע את כל אשר נדע
כמו עומד ביתנו ומקומנו
שולחן לבן ערוך לסעודה
הכל, הכל אשר אהבנו פעם
חולף בתוך עיניך הלחות
אל תסתכל בי כך
כי אין שום טעם
לזכור מה שקוראים הנשכחות.
איש עם חייו משני עברי הזמן
עמדנו שנינו צליינים אילמים
הנשברים גאו בליל אימים
אף לא ניצוץ בהינומת ענן
ודעת אין אונים לא נעבור
לא ניפגש על גשר הברכה
ורק ידך הייתה כקרן אור
מושטת לקראתי בחשכה
הנשכחות שאי אפשר לשכוח
האבדות שאין מהן מפלט.