סופשבוע מס' 30 כ"ז בניסן תשפ"ב, 28 באפריל 2022
כמעט שבת שלום לכולם,
חזרנו מחופשת פסח ללימודים ללא מסיכות. רואים את הפנים. כמעט שכחנו. החזרה לשגרה התרחשה לה בין רגע ובתום חמישה ימים בלבד התחושה היא שאנו אצים רצים ואין מספיק זמן עבור כל המשימות המונחות על שולחננו, לקראת סיום שנת הלימודים.
שלושה דברים גדולים התרחשו השבוע: הראשון והכואב שבהם הוא לכתו של המורה רוני (אהרון) מצליח, מורה לתעבורה (בטיחות בדרכים) בביה"ס. ביום רביעי בבוקר התבשרנו כי בלילה הקודם חווה רוני דום לב ונפטר. רוני, היה רק בן 60 במותו. הידיעה על מותו היכתה את הצוות החינוכי בבית הספר, מורים עבדו עם רוני שנים רבות. רוני היה גם מנחה מחוזי בבטיחות בדרכים וכן מרצה בתחום. תלמידיו השנה ותלמידיו בעבר התקשו לעכל את הבשורה.
אשתף אתכם בדברי ההספד שנשאתי בלוויה על מנת לכבד את זכרו של רוני ז"ל:
רוני התחיל לעבוד באורט מגדים כמורה לטכנולוגיה לפני שנים רבות.
עם השנים עבר ללמד תעבורה והפך לרכז המקצוע ולימים למדריך מחוזי מוערך בתחום.
רוני הקפיד להגיע לבית הספר מסודר, זקוף, מצויד בהרבה הומור מתובל בציניות נעימה.
המורים בחדרי המורים מציינים כי אין הפסקה בבית הספר שבה רוני נמצא ולא צוחקים.
תמיד אמר כי צריך לקחת את החיים בקלות.
ברוח זו התנהל, דיבר עם כל אחד והשרה אווירה נינוחה, נעימה ומלאת הומור.
לפני כ 20 שנה עבר אירוע לבבי לא פשוט ומאז החליט לדאוג יותר לבריאות, ירד במשקל, עסק בספורט...הליכות, תזונה נכונה ובמקביל נהנה מהחיים, לא ויתר על טיולים בחו"ל בכל פעם שהתאפשר.
גם כשהפך לעו"ד לאחר שלמד משפטים –לא ויתר על ההוראה בכיתות בשני בתי"ס.
היה מרצה מעולה בארץ ובעולם.
רוני יקר, תחסר לנו מאוד...
אירוע מכונן נוסף שהתרחש השבוע היה הכרזת שרת החינוך על הרפורמה החדשה בבחינות הבגרות: רפורמת התחדשות מקצועות המח"ר: מורשת, חברה ורוח (אזרחות, היסטוריה, ספרות ותנ"ך). התכנית נועדה לקדם את הלמידה ולהפוך אותה לעדכנית יותר, יצירתית ורב תחומית, כזו המאפשרת עבודת צוות, למידה שיתופית, מבוססת דיגיטל, חקר וחשיבה ביקורתית, שתעניק ללומדים מיומנויות רלבנטיות לחייהם הבוגרים.
החל מתשפ"ג תלמידי שכבה י' יחלו במסלול החדש, שבסופו יכתבו עבודה מסכמת רב תחומית, שתחולק לארבעה תחומי הדעת, תלווה ע"י ארבעה מורים שונים ותוערך באופן פנימי וחיצוני. לאחר ההכרזה על היציאה לדרך אנו מתחילים לתכנן את השנה הבאה בהתאם. כאן המקום לציין כי הרפורמה לא תחול על תלמידי י"א-י"ב של תשפ"ג . בהצלחה לכולנו!
ביום שלישי בערב, בשעה 20:00 החלו אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ב. ביום רביעי קיימנו טכס מרשים אותה כתבה, ערכה ועיצבה ענבר אבידור. בטכס השתתפו תלמידי שכבה י"א, תלמידי המשלחת לפולין וההרכב המוזיקלי הבית ספרי עם המורה נועה פלד. הטכס היה מרשים והכניס את כולנו לשבוע הקשה בחייה של האומה: השבוע שבין שואה לתקומה.
ובשבוע הבא, נקיים את טכס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה שלאחריו נחגוג את יום עצמאותנו.
שלכם תמיד,
שרה עובד
מזל טוב לילידי השבוע
30.4 - מליקה באס
שכבה ז'
יניב פ.
נויה ש.
נועה ק.
שכבה ח'
ליסול מ.
שובל א.
עומר ס.
מרים ס.
הדר כ.
שכבה י'
עומר ט.
אילן ק.
לירן ב.
דביר ח.
רואי ד.
לאה ל.
דן ק.
שכבה י"א
ליה ג.
נועם ק.
ליאל ג.
שכבה י"ב
עדן ר.
מה היה לנו השבוע?

סיפורה של מרטה גורן
כתבה: יפעת קבסה – רכזת חינוך חברתי-ערכי חט”ב “נדרתי הנדר לזכור את הכל, לזכור- ודבר לא לשכוח” ביום שני הגיעה מרטה גורן, שורדת שואה,

“הלב האמיץ של אירנה סנדלר”
כתבה: יפעת קבסה – רכזת חינוך חברתי-ערכי חט”ב ביום ראשון צפו תלמידי חטיבת הביניים בהצגה “הלב האמיץ של אירנה סנדלר”. ההצגה מספרת את סיפורה המופלא

רב תרבותיות ואוכל
כתבה: אורלי מילר – מורה לאנגלית השבוע ביום פל”א התקיים שיעור לתלמידי כיתות ז’6 וז’8, אותו העבירו: אורלי מילר – מורה לאנגלית, תייסיר נעים –

נציגי ט4 בכנס הישראלי לקורוזיה 2022
כתבה: ליאורה יורמן – רכזת כיתות עמ”ט, מחנכת ז’4 בעקבות הזכיה ההיסטורית של כיתה ט4 בתחרות שבה נדרשו לתכנן ניסוי שישלח לתחנת החלל הבינלאומית במסגרת פרויקט ספייס לאב מטעם
פעילויות מתוכננות לשבוע הקרוב
1.5.2022 – 6.5.2022
יום ראשון 1.5.2022
שיעור 1-2 כיתות ח-4, ט' 2,3,4 סדנה דיתיאטרו
שיעור 3 – כיתה ח-3 הרצאה מדריך חברתי
שיעור 3-4 כיתות ט' 1,5,6,7,8 סדנה דיתיאטרו
שיעור 5-6 – כיתות ח' 1,2,3,6,7,8 סדנה דיתיאטרו
שיעור 5-6 כיתה ט-7 סרט "איפה אנה פרנק"
יום שני 2.5.2022
שיעור 2 – כיתה ט-6 הרצאה מדריך חברתי
שיעור 2-3 כיתהח-2 סדנה חינוך מיני מגדרי
שיעור 8-9 חזרות לטקס שכבה יב' באולם אלון
יום שלישי 3.5.2022
יום פל"א
שיעור 8-9 חזרות לטקס שכבה יב' באולם אלון
יום רביעי 4.5.2022
טקסי יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
יום חמישי 5.5.2022
יום העצמאות - חופש
ולסיום:
בצלמנו ובדמותנו/המלחמה בגזענות – מתוך הספר "קול פעם מחדש" - גואל בנו (עמ' 66-68).
"לפני שישה עשורים, כשה"גשש" שייקה לוי, היה חבר בלהקת פיקוד מרכז, ביקש להכיר בחורה ירושלמית, אשר נשאה חן בעיניו. כשהוא מצויד בזר פרחים עשה את הדרך המטלטלת לביתה ומצא אותה מייבבת בסלון.
כששאל לפשר היללות, סיפרה לו הבחורה כי הוריה, ששמעו שהאורח הוא, אלוהי ישמור, ממוצא מזרחי, מיהרו להסתלק מהבית.
שייקה, שעלה ממצרים בגיל ארבע ונקלט בקיבוץ, כבר נכווה ברותחים ולא נזהר בפושרים, כאר חבריו בקיבוץ עין הים של פעם המתינו לו מחוץ למקלחת כדי לראות אם צבע העור שלו נשרא כמו שהיה או שמא הסבון שטף ומחק את שכבת העור השחומה. הצבע נשאר ולא דהה עם השנים.
בקיבוץ, הניכור היה עמוק ורק הודות לכשרונו בזמר ובמשחק, הפך ל"אחד מהחבר'ה".
כשהפך לאמן מצליח, ניכס אותו הקיבוץ לעצמו והתגאה ב"שייקה שלנו", סיפר.
הגזענות גרמה לי לזעזוע, כאוחז בעט נאבקתי בה בעקשנות, לא פעם סיפרתי על ממדי גזענות מפלצתיים.
בולטת ביותר היתה הגזענות סביב צעיר מהעדה האתיופית, לוחם סיירת מטכ"ל, אשר ביקש להיכנס לאחד ממועדוני הבילוי בתל אביב, יחד עם חברו לצוות, בהיר עור. שחום העור, הורחק בבושת פנים וכניסתו נמנעה, בעוד חברו, בהיר העור, נפגע מגילויי גזענות ונטש גם הוא את המועדון.
הצעיר בן העדה האתיופית, רואה חשבון במקצועו, לא ויתר, הגיש תביעה וזכה בפיצוי ראוי מבעלי המועדון הגזעניים וגסי הרוח.
בבית לוחמי הגטאות מתקיים ימי עיון, אחד מהם עוסק בנושא: "הדמוניזציה של האחר" בתרבות הנאצית, תחת הכותב "בצלמנו ובדמותנו".
ממרום בקיאותם הרביצו המלומדים השכלתנים פרק בגזענות תחת שרביטו של המשטר הנאצי. רדיפת להט"בים, רדיפה אחר השונה, חסר השלמות הגופנית והשכלית, האני והאחר.
למעלה משבעים שנה לאחר השואה הבלתי נתפסת, איננו נמצאים במקום הנורא ההוא, אך כאן, במדינת ישראל ישנה שנאה לאחר באשר הוא.
מלחמת עדות בלתי פוסקת, פלגנות בין ספרדים לבין אשכנזים ובינם לבין עצמ, בין חרדים, שונאי ישראל, לבין "נאצים", השומרים על חייהם וביטחונם מסביב לשעון, בין דתיים לחילונים.
כדוגמת דברי הבלע של עיתונאי בכיר בעיתון נחשב, לפיהם הדתיים הלאומיים יותר גרועים מ"החיזבאללה".
אלה אותם חובשי כיפות סרוגות, שחרפו נפשם ונפלו בשדה הקרב למענו של אותו עיתונאי כדי שיוכל להמשיך להחזיק במקלדת.
שסע בין דתיים לסוגיהם לבין עצמם ושנאה תהומית החוצה קווים בין פלגים פוליטיים, היא מנת חלקנו.
לא שכחנו את ה"צ'חצ'חים של דוד טופז (במלעיל, כפי שכינה אותו מנחם בגין) ולא את מוטה גור, מטכ"ל ושר שהבטיח בבחירות בשנת 1981 למוחים נגדו, "נדפוק אתכם כמו שדפקנו את הערבים". סביר להניח שבין הלוחמים, שהוביל מוטה לקרב ואחר כך לקבורה היו לא מעט ימניים.
בתי הקברות הצבאיים הם כנראה המקום היחיד, שבו אין אפליה. אותה מצבה אחידה, אותה צמחיה.
לא שכחנו את אמנון דנקנר _"אין לי אחות"), נתן זך, חיים חפר וכל השאר, איש איש בתורו, נגד המזרחים באשר הם ואחרים נגד החרדים.
לא שכחנו את רצח אמיל גרינצווייג, איש "שלום עכשיו", גם לא את רצח ראש הממשלה יצחק רבין וגם לא את רצח שירה בנקי, במצעד הגאווה בירושלים, והכל על טהרת שנאת אחים פנימית, שנאת האחר, "מוות לערבים", "ערבים החוצה", על משקל "יהודים החוצה", "אשכנאצים", ושאר כינויי גנאי והדברת סטיגמות.
מעת לעת חולף במוחי הרהור האם לא מם הראוי לפני היציאה "למצעד החיים" בפולין, לצאת לצעדה כאן, על אדמתנו, בין החיים.
מסע למלחמה בגזענות ובשנאה התהומית בתוכנו, מסע לחשבון נפש מעמיק וחיפושים אחר זהותנו.
מי אנחנו, לאן אנחנו פוסעים ומה יהיה בסופנו?"