כמעט שבת שלום לכל קהילת אורט פסגות,
לראשונה מזה זמן רב אני חשה שהשבוע הנוכחי מהווה נקודת מפנה חיובית בשנת הלימודים הנוכחית. שלושה דברים "גדולים" שהיו חששות וספקות אם נצליח להוציאם לפועל, יצאו לפועל. אני בוחרת להאמין כי הדבר מהווה סמן חיובי גם להמשך.
במוצאי שבת, 26.10, בשעה 19:30 התכנסנו במתחם "הנגריה" לערב זוכרים ושרים, לזכרם של בוגרי ביה"ס שנפלו באירועי השבעה באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל. באירוע שהתקיים במעמד ראש העיר, מר משה קונינסקי, התכנסנו, משפחות הנופלים, חבריהם ואנשי צוות, סה"כ כ150 איש. בשל המצב הבטחוני, לא מעט חששות ליוו את ההחלטה האם לדחות או לקיים את האירוע שההיערכות אליו נמשכה מספר חודשים. לבסוף החלטנו לקיים את האירוע ולשמחתי ההחלטה הוכחה כנכונה והערב התקיים כמתוכנן ונחל הצלחה. בערב מרגש בו הדמעות לא פסקו, זכרנו את הנופלים כפי שהיו בחייהם. למדנו עוד על הערכים שהנחו אותם בחייהם הקצרים מידי ושרנו את השירים שאהבו ושמשפחותיהם ביקשו להשמיע. היה זה ערב מיוחד במינו. משפחות הנופלים שיתפו אותנו בתמונות, סרטונים ואף דיברו על ילדיהם. זכות גדולה נפלה בחלקנו להיות חלק מערב זה ולשמוע את הדברים. את הערב הנחתה אורלי זלצמן שגם ניצחה על הפקתו כשלצדה ענבר אבידור, מנהלת החטיבה העליונה, שהיתה שותפה מלאה בהפקת הערב. על אף תעצומות הנפש הרבות שערב זה גזל ממשפחות הנופלים, ברור כי הם מבקשים בכל הזדמנות לזכור ולהזכיר את הבנים והבנות. אני מקווה כי ערב זה יהפוך למסורת חדשה של בית ספרנו. תודה מקרב לב לאורלי, לענבר, לעופר סלע ולצוות המנהל ולכל התורמים הרבים שבחפץ לב תרמו להפקת ערב זה. תודה מיוחדת לאיתמר מלמד חיים, מורה חדש אצלנו בביה"ס ששר את השירים לאורך כל הטקס. תודה לתלמידינו שהשתתפו בשירה ובנגינה.
ביום ראשון 27.10 נאלצנו שוב לקיים את טקס הזיכרון לאירועי ה7.10 באופן מקוון, זאת כיוון שגם "אחרי החגים" לא חזרנו ללמידה פיזית בביה"ס ונדרשנו להמשיך במערכת מיוחדת של למידה מרחוק. יחד עם זאת, כבר מיום א' ניכרה מגמה ברורה להתחיל בחזרה הדרגתית ללמידה פיזית בביה"ס. בסופו של דבר ביום ד', זה קרה. בהתאם להנחיית הרשות, ביום ד' הגיעו ללמידה בביה"ס שכבות יא-יב וביום ה', הוזמנו ללמידה בביה"ס גם תלמידי ט'. החששות של הורים וחברי צוות בדבר החזרה לביה"ס ברורים מאליהם במצב בו אזעקות נשמעות במחוזותינו מידי יום. יחד עם זאת, אני מחזיקה בתקווה כי המצב יילך וישתפר ובכל מקרה התלמידים המגיעים לביה"ס שפועל במתווה הכי מוגן שיש, משובצים ללמידה בחדרי כיתות המצויים במרחק כזה המאפשר לתלמידים להגיע למרחב מוגן תקני תוך 30 שניות. עוד אני סבורה כי ככל שיחלפו הימים אחוז התלמידים שיגיעו לביה"ס ימשיך ויעלה. בכל מקרה ניתן לומר כי כבר השבוע, נוכחות התלמידים שכן הגיעו לביה"ס היתה טובה והתרגשות רבה ניכרה בקרב תלמידים וצוות כאחד. לצד החששות היתה שמחה על המפגש פנים אל פנים שכה חסר לכולנו. בשבוע הבא נמשיך בלמידה משולבת פיזית ומרחוק ואני מקווה שכבר בזמן הקרוב יחזרו כל תלמידי ביה"ס ללמידה בביה"ס. כאן המקום להזכיר שוב כי כל תלמיד המגיע לביה"ס מתרגל הגעה למרחב/ים המוגן/מוגנים אליו עליו להגיע במקרה אזעקה.
ואולי האירוע "הגדול" ביותר שהתרחש השבוע הוא הוצאת המשלחת העירונית לפולין בלילה שבין יום שני ליום שלישי. על אף המצב הבטחוני ושאלת השאלות האם תהיינה טיסות שתאפשרנה את הוצאת המשלחת לפועל, והאם יינתן אישור להוציא משלחת תלמידים עירונית לפולין או לא, זה קרה בסופו של דבר. 101 תלמידים מבית ספרנו ומביה"ס אורט כרמים בליווי 12 חברי צוות, מורים ומדריכים יצאו למסע לפולין בתקופה המאתגרת והמורכבת בה אנו שרויים מזה למעלה משנה. מידעון זה נכתב אליכם בדרך מקרקוב ללובלין, ביום השלישי למסע. אינני חושבת שניתן לתאר במילים את התחושה העילאית והגאווה המלוות אותי על הצלחתנו בהוצאת המסע. בימים אלו יותר מתמיד אני סבורה כי יש חשיבות רבה להוצאת משלחות תלמידים לפולין. אני שמחה כי על אף הקשיים, המורכבות והחששות גם השנה הצלחנו להוציא משלחת ואני בטוחה כי עבור התלמידים המשתתפים החוויה תהיה משמעותית ומשנה חיים אף יותר מתמיד. תלמידי המשלחת ממלאים אותנו בגאווה רבה על התנהגותם לאורך המסע, על העומק שהם מגלים בדיונים ועל השאלות החשובות שהם שואלים. אני בטוחה שעם התקדמות המסע השאלות תימשכנה ותישארנה בלתי פתורות; כאלו שילוו אותם לאורך חייהם.
וגם היום, כמו תמיד, אנו זוכרים את החטופים השבויים שעדיין נמצאים בגיהנום העזתי. לא מתרגלים. מי ייתן ויחזרו הביתה במהירה. אמן! נישא תפילה לשלום חיילי צה"ל שיחזרו לבתיהם בשלום.
שלכם תמיד,
שרה עובד - מנהלת ביה"ס
On Top
כתבה: אורלי עסיס – רכזת מצוינות תכנית On Top היא תכנית תלת שנתית של המרכז לחינוך סייבר. התכנית מיועדת לתלמידים מצוינים והיא מקנה ידע בתכנות
סדנת הכנה לצו ראשון
כתב: אבי בן שושן – רכז הכנה לצה”ל ביום שני 28/10 התקיימה סדנת הכנה ושיפור מיומנויות לצו ראשון ע”י חברת “צעד קדימה“. במקור הסדנה תוכננה להיות
לזכרו של אלכס דנציג, היסטוריון, מדריך מדריכי פולין שנחטף ממיטתו בניר עוז ב7.10 ע"י מחבלי החמאס ונרצח בעזה בשביו. בן 75 היה במותו.
המשלחת העירונית לפולין 2024 החלה את מסעה בקטוביץ. ביום הראשון למסע הגענו לעיירה בנדין. עיירה שבדרך כלל לא מגיעים אליה. במהלך הביקור הגענו למבנה הבונקר ששימש את צעירי תנועת דרור בשנת 1943, ובו הם נפלו במאבקם נגד הנאצים.
המבנה הועמד למכירה ואם היה נמכר לידיים פרטיות הבונקר והמבנה היו נעלמים ולא היה עוד זכר לקבוצת הצעירים שנלחמה בנאצים. אלכס דנציג ידע על כך וחיבר את תנועת דרור לעמותה של זוג פולנים שחיים בבנדין ומקדישים חייהם להנצחת היהודים שחיו בבנדין לפני השואה. כך נרכש המבנה ע"י העמותה ותנועת דרור והחלה הקמת מוזיאון ואנדרטה לזכר הנופלים.
זו הפעם הראשונה שאנו מתחילים את המסע בסיפורם של בני נוער להם היה תפקיד במאבק נגד הצורר הנאצי. מרגש עד מאוד להיות בין הראשונים שמבקרים במוזיאון שרק נפתח וטרם הושלמה בנייתו.
הביקור ביום הראשון למסע, בבונקר של בני תנועת נוער היה פתיחה מצוינת ומשמעותית ביותר. התלמידים היו מרותקים לסיפור והאפשרות להיכנס לבונקר היתה חוויה יוצאת מן הכלל עבור התלמידים, שהצליחו לקבל מושג ולהבין מה זה בונקר. התלמידים גילו סקרנות ועניין ושאלו שאלות שונות כמו, מהיכן נכנסו לבונקר? חלל ללא חלונות… וקיבלו תשובה ש"דרך התנור" מהקומה למעלה. לראות את המקום, לדמיין איך זה היה, להרהר איך זה להיות צעיר בתנועת נוער שהופכת מתנועת נוער להכשרת עליייה לארץ ישראל לתנועת מאבק מזוין בנאצים, כל אלו מלמדים בצורה בלתי אמצעית מצוינת את סיפורם של בני נוער יהודים בשואה.
העובדה שמי שהיה מעורב בעצם רעיון המוזיאון הוא אלכס דנציג שהקדיש חייו לשימור זיכרון השואה, ונחטף ב7.10 ואז נרצח ולא זכה להשתתף בחנוכת המקום, מכמירת לב ואף סימבולית. אני שמחה וגאה שהמשלחת שלנו זכתה להיות מהראשונים שמבקרים במוזיאון אי פעם.
יהי זכרו של אלכס ושל נופלי הבונקר של בנדין ברוך.
