כתבה אנה שוסטר – מחנכת ח’5

השבוע ציינו במדינת ישראל את יום הולדתה ה – 75 אך רגע לפני השמחה התייחדנו עם זכר הנופלים במלחמות ישראל. אנדרטאות רבות הוקמו ברחבי מדינת ישראל לזכר הנופלים במלחמות ישראל, מיום הקמתה ועד היום. העיר כרמיאל הוקמה בשנת 1964 ובה מצויות כיום כ – 33 אנדרטאות. חלקן הגדול נבנו כגלעד לזכרם של בני המקום אשר נפלו בכל מערכות ישראל.

ביום שני, ג’ באייר תשפ”ג, התקיים טקס לזכרו של סמל ראשון אלכס (אלצ’קו) אסף אשר נהרג במלחמת לבנון השנייה. בטקס השתתפו נציגים מבית הספר, עומר אדמס (ח’5), אליאור רומן (ח’5), אליאן צ’ריאקוב (ח’5), מעיין קדוש (ח’5), עידן ארג’י (ח’5), אילנה פינקלשטיין (ח’5), אוהד עבאדי-פישל (ח’5), אמיתי אסף (ח’8), מריאל טרנטו (ח’2) ונוי מגריסו (י’). הטקס התקיים בנוכחות ראש העיריה, מר משה קונינסקי, מנהלת חטיבת הנעורים, הגב’ יעל מיקל, נציג מטעם יד לבנים ובני המשפחה השכולה.

אלכס, זכרו לברכה, עלה לארץ לבדו בגיל שש וחצי בעליית חב”ד. כשהיה בן אחת – עשרה עבר להתגורר עם משפחת אסף בכרמיאל. הוריו המאמצים היו לו לאבא ולאמא וילדיהם – תומר, צביקה, גל ושמרית, היו לאחיו. אלכס היה להם לבן ואח אהוב. אלכס למד והתחנך בכרמיאל, תחילה בבית ספר היסודי אלון ולאחר מכן במגדים. בגיל שמונה – עשרה הגשים את חלומו כאשר שינה רשמית את שם משפחתו לאסף והיה למאושר באדם.

אלכס היה אדם בעל ערכים ולרב רחב וחם. תמיד מוכן היה לעזור לכל אחד ובכל עת, להשקיע ולעשות למען הזולת. בעיני רבים, ובמיוחד בעיני המשפחה, נחשב אלכס ל”מלאך” – התגלמות הטוב, היושר והנאמנות.

בסוף חודש יולי 2004 התגייס אלכס לצה”ל, הוצב בגדוד “רותם” בחטיבת גבעתי והחל את מסלול הכשרתו כלוחם בחטיבה. את הטירונות והמסלול סיים כחייל מצטיין, נשלח לקורס מפקדי כיתות והיה למפקד בצה”ל. בקרב מפקדיו ופקודיו נחשב אלכס כאדם משכמו ומעלה; כמפקד היווה דוגמה אישית. כל חיילי הגדוד אהבו את אלכס והעריכו אותו, מפקדיו סמכו עליו ושיבחו את התנהגותו המופתית. רוח ההתנדבות המשיכה לפעום בו גם בעת שירותו הצבאי. אלכס היה לוחם בגוף ונפש. הוא היווה מקור גאווה לחבריו, חייליו ומפקדיו, ובראש וראשונה למשפחתו.

אלכס נהרג כתוצאה מהתפוצצות מוקש בלבנון. הוא היה בן עשרים-ושתיים בנופלו. הוא הובא למנוחת עולמים בחלקה הצבאית בבית העלמין בכרמיאל. לאחר נפילתו הועלה לדרגת סמל-ראשון.

“לעבור את הטקס לזכרו של אלכס היה מלחיץ וקשה מאוד”, כתב אמיתי, אחיינו של אלכס. “להיות חלק ממשפחה שכולה זה לא פשוט, לראות את כולם בוכים עליו זו חוויה לא פשוטה. אני רציתי להשתתף בטקס לזכרו כי לא זכיתי להכיר את אלכס בחיי. ההשתתפות בטקס עזרה לי להתחבר ליום הזה ולכבד את אלכס וזהו אחד מן הימים הקשים ביותר, שעוברים על משפחתי”.