סופשבוע מס' 8 ו' בחשוון תשפ"ה, 07 בנובמבר 2024
כמעט שבת שלום,
אנו מסיימים שבוע ראשון מלא של למידה היברידית, שבו בכל יום הוזמנו שתי שכבות ללמידה פיזית בבית הספר כאשר השכבות האחרות המשיכו בלמידה מרחוק. כל שכבות בית הספר, מז' עד י"ב, הגיעו לפחות ליום אחד במהלך השבוע למפגש ולמידה פיזית. משמח היה לפגוש בבוקר את התלמידים, בכל יום תלמידים משכבה אחרת, מגיעים בחדווה ובהתרגשות לפגוש את חבריהם לכיתה. כפי שצפינו, מיום ליום אחוז התלמידים מכל שכבה שהגיע לבית הספר הלך ועלה והדבר מעודד מאוד ומחזק. לכולנו ברור כי אין תחליף למפגש האנושי ועד כמה חשוב שנמשיך ונשמור עליו.
אנו נערכים למתווה דומה גם בשבוע הבא, כמובן בהתאם למתווה "הכי מוגן שיש". ברור לנו כי העשייה והשגרה, ככל שנוכל לשמור עליה, מביאה תקווה ומייצרת חוסן ותחושת ביטחון בימים שבהם יש אי ודאות ודריכות. אנו מקווים שנוכל לפגוש יותר ויותר תלמידים שמגיעים לבית הספר, ככל שיחלפו הימים.
אנו ערים לקולות ההורים המבקשים כי ילדיהם יגיעו לימים נוספים של למידה פיזית בבית הספר. המתווה הקיים כרגע אינו מאפשר לנו להזמין כיתות נוספות בכל יום ללמידה פיזית, מעבר לשתי שכבות. ביטחון התלמידים קודם לכל.
ביום שני, לאחר מסע בן 8 ימים בפולין חזרה לארץ המשלחת שלנו. עם הגיעם לכרמיאל בשעת לילה מאוחרת נערך בבית הספר טקס קצר בנוכחות ההורים. מדברי התלמידים ניתן ללמוד על חשיבות המסע, במיוחד בימים אלה, מסע מעצים, חשוב ומרגש שמחבר אותנו לזהות היהודית, מסע שמלמד אותנו שאנחנו חייבים לנצח, לנצח את הרוע הקיים סביבנו.
"לא תמיד אנחנו זוכים לבחור מה יקרה לנו, אבל יש לנו את הזכות לבחור איך לחיות את חיינו." משפט השראה זה מלווה אותי השבוע ומעלה את חשיבות הבחירה שלנו, במיוחד בימים המורכבים בהם אנו שרויים, כאשר ההתרחשויות והמצב הביטחוני מעוררים דאגה בלתי פוסקת. חשוב שנזכור שהבחירה שלנו כיצד לפעול ולהגיב היא בעלת השפעה גם על הסובבים אותנו.
המשפט הופיע בפתיח לסרט שהוקרן ביום ראשון לזכרו של עילי אסייג ז"ל. עילי היה תלמיד באורט פסגות, שנפטר בשנה שעברה לאחר מאבק ממושך במחלה והוא רק בן 15. נער סקרן, חרוץ וכדורגלן מוכשר. בערב מרגש בהפקת המשפחה, הוריו ואחיו, שנערך לזכרו, הוקרן סרט על חייו, על הנחישות ועל האופטימיות ועל דרכו מעוררת ההשראה במלחמתו במחלה. בערב מרגש זה נכחו חברים ותלמידים בני שכבתו הלומדים בכיתה י"א. דמותו מלאת ההומור של עילי, תלווה אותנו תמיד.
לסיכום השבוע הזה יכולה לומר כי בכל יום, מאירוע זה או אחר בו נכחתי, קיבלתי תזכורת מחודשת כי עלינו להתמקד בטוב שיש סביבנו ולשמוח בו. הוא נמצא בדברים הפשוטים, היום יומיים, ברגעים הקטנים וברגעים הגדולים להם אנו זוכים במהלך חיינו.
נאחל לשרה עובד, מנהלת בית הספר, מזל טוב לנישואי בתה. שנרבה בשמחות!
כולי תקווה ותפילה כי בקרוב נחגוג כולנו ונזכה לחזרתם של החטופים ולשובם הביתה של כל חיילנו, בריאים ושלמים.
שלכם,
יעל מיקל - מנהלת חטיבת הנעורים
מזל טוב לילידי השבוע
08.11 - נעמה קוגן
11.11 - אייל רונן
12.11 - סימונה וקסמן
13.11 - איריס אשור
שכבה ז'
אוריאן מ.
נעמי ד.
שיין ק.
שכבה ח'
אמילי ב.
לביא מ.
אופיר ג.
לירן ו.
נעם ג.
רומי ק.
מישל ח.
שכבה ט'
עומרי מ.
שלום ס.
מאור צ.
שכבה י'
עמית ק.
מתן פ.
שכבה י"א
ליאור ו.
נועם א.
שכבה י"ב
נתנאל ב.
מריה ב.
מיכאל ג.
יוסי ק.
מה היה לנו השבוע?

נוירופדגוגיה
כתבה: נורית ברנע – מורה למדעי הבריאות והרפואה המורות השותפות לנבחרת הנוירופדגוגיה של בית הספר ממשיכות להפעיל ולהתנסות בדרכי הוראה שונות. לאחר שהתנסינו בדרכים שונות להגברת

שבוע העליות עם ילדי האולפן
כתבה: עינת דהן שבלביץ – רכזת אולפן עולים שבוע עליות עם אתגרי הלמידה מרחוק ומקרוב. תלמידי האולפן שיתפו בשיח ובכתיבה את סיפורי העלייה שלהם לארץ,
פעילויות מתוכננות לשבוע הקרוב
10.11.2021 - 14.11.2024
יום שלישי 12.11.2024
18:00 - פעילות עירונית - אסיפה ישראלית
יום רביעי 14.11.2024
יום הזיכרון ליצחק רבין
ולסיום:
השבוע חזרה לארץ המשלחת העירונית. היתה זו משלחת "אחרת" מכמה סיבות. בראש וראשונה המצב הבטחוני וההקשרים המועלים לאורך המסע לשבעה באוקטובר. כמו כן, בשל המצב הבטחוני הרבה מהמסלולים שהיו מותרים בעבר אינם מותרים לסיור כיום ולכן, הכל נראה ומרגיש קצת אחרת. בכל מקרה, אני סבורה שחשוב ביותר לעשות הכל על מנת להמשיך ולקיים את המסע לפולין.
במוצ"ש 2.11.2024 נפגשו תלמידי המשלחת עם אדם קורן, ישראלי שחי בפולין כבר למעלה מ10 שנים. אדם, רוקח במקצועו, הפך בשנים האחרונות למדריך טיולים בפולין שמשלב את סיפורו האישי בטיוליו. התלמידים הקשיבו קשב רב לסיפור המרתק של משפחה שלמה שנרתמה לעזור לאנשים זרים, שלא הכירה, תוך סיכון חייהם וללא תמורה. המשפחה בנתה בונקר מתחת לביתה ושיכנה בו כ18 אנשים שחייהם ניצלו בסופו של דבר תודות למעשה האמיץ. לא פשוט להבין וכמעט ולא ניתן להימנע מהשאלה, מה אני הייתי עושה במצב כזה, האם הייתי מציל אנשים זרים במחיר סיכון חיי? בתום דבריו התלמידים שאלו שאלות לא פשוטות את אדם ודווקא לא תמיד על שני משפחתו אלא יותר על למה הוא מתגורר בוורשה? איך הוא חש ביחס לישראל והאם בכוונתו לחזור לישראל?
זהו סיפור המשפחה בקצרה:
אירנה גולדה קובלסקה נולדה בפולין למשפחה נוצרית, ובמהלך מלחמת העולם השנייה התגוררה בוורשה תחת שלטון הכיבוש הנאצי. כאשר החלו רדיפות היהודים, אירנה גילתה אומץ לב יוצא דופן ונכונות לסכן את חייה כדי להציל יהודים מרדיפות והשמדה. היא השתמשה בקשריה ובכישוריה על מנת להסתיר משפחות יהודיות, לספק להן מסמכים מזויפים, ולעיתים אף לספק להן מקלט בביתה.
במהלך תקופה זו, אירנה התמודדה עם סיכונים רבים, כיוון שכל מעשה של עזרה ליהודים היה כרוך בעונש מוות עבור כל המעורבים. למרות זאת, היא לא היססה לעזור, ובזכות פעילותה נצלו חייהם של יהודים רבים.
לאחר המלחמה, אירנה היגרה לישראל, שם החלה חיים חדשים, התגיירה והמשיכה לתרום לחברה הישראלית. על מעשיה האמיצים בזמן השואה הוכרה אירנה כ"חסידת אומות העולם" על ידי יד ושם
- בעלה של אירנה, יאן קובלסקי – פעל לצדה של אירנה באומץ רב. הוא סייע במציאת מקומות מסתור ליהודים, העביר מסמכים מזויפים, ודאג לשמור על חשאיות כדי למנוע את חשיפת מעשי ההצלה. יאן היה שותף מרכזי בכל מהלך ההצלה וסיכן את חייו למען הצלת חפים מפשע.
- בנה של אירנה, מריאן קובלסקי – היה נער באותה תקופה, אך גם הוא השתתף בפעולות ההצלה. מריאן נרתם לעזרה בהעברת הודעות והסתרת אנשים, ולעיתים אף נשלח לשמור על המקומות שבהם הוסתרו היהודים. בתור נער, השתתפותו הייתה מסוכנת במיוחד, אך הוא לא היסס לסייע להוריו.
- אחותה של אירנה, הלנה זביגנייבסקה – גם היא נרתמה להצלת יהודים. הלנה התגוררה בקרבתם של בני משפחת קובלסקי והסתירה בביתה יהודים שנמלטו מרדיפות. היא דאגה לספק להם מזון וביגוד ויצרה עבורם מסמכים מזויפים, תוך סיכון עצום.
כל בני המשפחה האלו פעלו מתוך תחושת שליחות ואחריות מוסרית עמוקה, ועזרתם הצילה את חייהם של יהודים רבים.