דבר המנהלת לטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה תשפ"ה
היום יום חמישי, כ"ו בניסן, תשפ"ה, 24 באפריל 2025, יום הזיכרון לשואה ולגבורה העומד השנה בסימן "ממעמקים: כאב השחרור והצמיחה" 80 שנה לכניעת גרמניה הנאצית. ביום קדוש זה אנו מרכינים ראש לזכר ששת המיליון – נשים, גברים וילדים – יהודים שנרצחו רק בשל יהדותם . אך זהו גם יום של גבורה – בו אנו זוכרים גם את הגבורה של אלו שהתקוממו, שהגנו זה על זה, ששמרו על אנושיותם בתוך התופת. אנחנו כאן – כדי לזכור. כדי לשאת את העדות. כדי ללמוד. וכדי לצמוח.
שלוש המילים כאב, שחרור וצמיחה מסמלות תהליך שבו מתוך תהומות של רוע אנושי ואובדן, לאחר סבל של כאב עמוק, לא אנושי, לחזור להאמין באדם.
מתוך התהומות האלה – אט אט השורדים החלו לבנות חיים חדשים. על אף השבר הנורא, על אף שנותרו ללא משפחה, בלי קהילה, בלי בית, הם בחרו בחיים. הקימו בתים חדשים. משפחות. תרמו לחברה, ולהגנה על מדינת ישראל. השחרור הוא לא רק שחרור הגוף מהשבי, אלא גם שחרור הנפש מהפחד, על מנת להתחיל תהליך איטי של צמיחה. יום זיכרון זה אינו רק יום של כאב, אלא גם יום של התבוננות פנימית, של שאילת שאלות מוסריות שאיננו יכולים להרשות לעצמנו לא לשאול.
”הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ–הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ, הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה; וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים – לְמַעַן תִּחְיֶה, אַתָּה וְזַרְעֶךָ.“ (דברים ל, פסוק יט) ובחרת בחיים! ערך כה חשוב ומרכזי שגם מרמז על עיקרון הבחירה חופשית. חובה עלינו לזכור כי גם בתקופת השואה החשוכה, בצל המוות, היו אנשים שבחרו בטוב. בין אם היו אלה חסידי אומות העולם שסיכנו את חייהם למען אחרים או אחרים שבחרו להתנגד בכל דרך. גם השורדים שקמו מתוך השבר בנורא והקימו משפחות בחרו בחיים. וגם אנו נדרשים בכל יום לבחור בחיים, לשמור על עצמנו, על אנושיותנו, לא להיות אדישים לרוע או כאב הזולת.
השנה, כאשר אנו עומדים כאן ומתייחדים עם זכר קורבנות השואה, קשה שלא לחשוב על האירועים הקשים שפקדו את עמנו ממש לאחרונה – באירועי השבת השחורה של 7 באוקטובר. לראשונה מזה דורות, היינו עדים שוב לפשעים שביקשו לשלול מיהודים את עצם זכותם לחיים. המראות שצפו לנגד עינינו – של משפחות שנרצחו, של ילדים שנחטפו, של קיבוצים שעלו בלהבות – העלו מחדש פחדים קולקטיביים שאנחנו נושאים בזיכרון הלאומי שלנו מאז השואה.
אין זו השוואה פשוטה או חד-משמעית. השואה הייתה אירוע חסר תקדים בהיקפו ובשיטתיותו. אבל הכאב – התחושה של רדיפה, של אכזריות בלתי נתפסת – הזכירו לנו עד כמה שברירית יכולה להיות תחושת הביטחון, גם במדינה ריבונית, גם עם צבא חזק.
דווקא מתוך ההשוואה הזו, נובעת אחריות גדולה לא רק להילחם על החיים, אלא גם לבחור באנושיות. לא לוותר על צלם אנוש, גם כשמולנו עומדים מי שאיבדו כל מוסר. לזכור את מה שהיה – כדי לעמוד זקופים, כדי לשמור על מי שאנחנו, וכדי לחנך את הדור הצעיר לבחירה בטוב, גם מתוך כאב.
כש 59 חטופים בני עמנו עדיין נמצאים במנהרות בעזה, ואירועי השבת השחורה של ה7.10 בה יהודים במדינת ישראל נרצחו, נשרפו למוות, נשים נאנסו, גופות חוללו וקהילות שלימות התפרקו, הבחירה במסר של מחויבות לערכי האדם והאנושות היא בחירה מוסרית לא פשוטה ומורכבת אך היא הדרך לעלות מהמעמקים, להשתחרר אט אט מכאב המלחמה והאובדן הבלתי נתפסים ולצמוח.
עלינו לבחור כל יום לזכור ולא לשכוח אך גם להחזיק את התקווה ולהאמין כי יבואו ימים טובים. ואסיים בתפילה להחזרת כל 59 החטופים הביתה במהירה, תפילה לשלום החיילים ומזור לכאבן של המשפחות השכולות.
שבת שלום לכולם!
