הגעתי ללמד בתחילת השנה סדנת דוקו לתלמידי כיתות י’. אני חי נושם תקשורת מעל 20 שנה אך הבנתי שכל מה שביימתי; מהדורות חדשות מרכזיות, סרטים ותכניות לא ממש רלוונטי מבחינת התלמידים. מה שמעניין אותם הוא מה עושים היום ועדיף שנדלג על בראשית המבול וייבוש ביצות.

השאלה ששאלתי את עצמי, איך כאדם לינארי אצליח ללמד דור דיגיטלי. יצאנו לדרך.. התחלנו בראיונות ותחקירים שהתלמידים עשו עם חבריהם לכיתה וכבר בטקס לכבוד ראש השנה הצגנו סרטון שצילמנו בסדנה. מהר מאוד אלדר (רכז המגמה) הציע שהתלמידים ישתתפו בתחרות סרטים בראש פינה עם הכותרת “אומץ חברתי”, במילים פשוטות ונגישות לתלמידים “מעשה טוב שעשיתי”. התלמידים עמלו על הסרטונים שלהם, ערכו ותיקנו… הזיעו. השבוע שלחנו שלושה סרטים לתחרות.

השיא מבחינתי בהצגת הסרטון האחרון, של תלמידים שהתקשו והתלוננו לא מעט. חבר טוב לכיתה נרתם ועזר. בסיום הצפייה הכיתה עמדה ומחאה כף ובצדק. מחמם את הלב.

כתב: אלי בן דוד