היא עמדה מול חלון הראווה אילמת ומוקסמת. אז הייתה לכל היותר בת חמש. היא בהתה בהפנוט בשמלת בובה יקרה ואיכותית. כל יום הייתה באה ופוקדת את החלון, שהכיל את הדבר שחפצה בו יותר מכל. לאחר תקופה ארוכה של עינויים עצמיים בעמידה מול הדבר שהכי רצתה ואי היכולת להשיגו היא אזרה אומץ כדי לבקש מאביה את השמלה. אביה, אב חד הורי שעובד בשלוש עבודות שונות, ידע כי בתו לא תעז לבקש משהו כל כך, אם לא היה הדבר חשוב לה. יום למחרת הלכו השניים, יד ביד, לחנות. כשהאב ראה את השמלה המדוברת הוא החוויר. הוא שיער שמחירה לא יהיה נמוך יותר מ500 מטבעות נחושת. כאשר הושיט יד רועדת לקחת את השמלה למוכר ולדון בערכה, נראה היה שהילדה עומדת להתפוצץ מהתרגשות. השניים הגיעו אל המוכר. ילדה מאושרת עד הגג ואב חיוור ולחוץ. לא היה צורך להיות גאון גדול כדי להבין שהאב לא מעוניין לשמוע את מחירה, ומנגד, אי קניית השמלה ישבור את ליבה של הקטנה. המוכר בלע את רוקו. “מה מחיר השמלה?” שאל האבא בקול רועד. “600 מטבעות נחושת לפחות.” המוכר גמגם. לאחר תהליך ארוך של משא ומתן כושל שני הצדדים התייאשו וליבה של הילדה כבר נשבר. “אדוני, המותג הזה אינו זול.” ניסה המוכר להסביר את המחיר הגבוה. “בואי ילדתי. המוכר הזה הינו נוכל. חבל שנבזבז את זמננו כאן.” רטן האב והוציא את בתו מהחנות מעט בכוח. הילדה רצתה למחות, אך מהר מאוד נזכרה מה היו העקרונות שהוצבו בפניה לפני היציאה.

עברו שבועות, חודשים ושנים מאז המקרה, והנה הילדה כבר עלמה מצליחה ועצמאית עוברת ליד חנות בה ילד ניסה לשכנע את אמו מעטת האמצעים לקנות צעצוע שהוצג על אחד המדפים. האם האבודה ניסתה להוריד את בנה הנלהב מהרעיון של קניית הפריט, ללא הצלחה. באותו הרגע נכנסה העלמה, לקחה את הצעצוע, שילמה עליו והעניקה לילדון ההמום. לאחר שהוא יצא מהחנות בצרחות צהלה, שאלה האם בשקט מה עומד מאחורי מעשיה של העלמה וזו ענתה בפשטות, “אני יודעת כמה השפעה וחשיבות יש למוצר הזה בעיניו. גם אני הייתי במצב הזה. אני זוכרת את הכאב העצום שמגיע בעקבות ההבנה שהדבר שליבך חפץ בו יותר מכל לא יוכל להגיע לידיך.” העלמה חייכה ופנתה לדרכה “אז, הייתי לכל היותר בת חמש.”